בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

לא מזמן מלאו לי 16 שנה, וזה לא היה כל כך חשוב. גם ככה פחות אכפת לי מימי הולדת. 

היום קראתי שבגיל 16 הגוף הוא בשיא ההורמונים וכו', אם כי אני לא באמת מאמינה לזה - זאת אומרת, לא כל בני ה-16 חווים חשק מיני, נכון? 

קלטתי היום שמבחינה חוקית כבר מותר לי לעשות סקס עם כל מי שרק אבחר (לפי מה שאני יודעת). מותר לי לעשות קעקוע בלי אישור הורים ולהוציא רישיון על קטנוע בעוד חצי שנה. קצת פחות. שאני יכולה וצריכה להוציא תעודת זהות. שאני נחשבת לאדם על פי חוק. 

זה מפחיד אותי. זה מפחיד אותי כי מעולם לא הרגשתי משיכה מינית למישהו או מישהי ואני מפחדת שזה כבר לעולם לא יקרה (אתמול בשיעור ספורט שמעתי מישהי מדברת כבדרך אגב על נשיקות שהיא התנשקה כבדרך אגב עם בנים שהיא הכירה כבדרך אגב. עלה בדעתי שזוהי הנורמה, אך דחקתי את המחשבה הזו מהר מאוד לירכתי מוחי). זה מפחיד אותי כי אני יכולה לראות בני גילי מעשנים ונוהגים ומתאהבים אחד בשני ועושים דברים שאני לא יכולה אפילו לחלום לעשות ועובדים ומרוויחים כסף. 

זה מפחיד אותי כי אני עדיין מרגישה כמו ילדה, ואין לי מושג איך להתמצא בעולם. חשבתי שיש לי עוד כל כך הרבה זמן עד שאיאלץ להתבגר, אבל הרי בעוד פחות משנתיים אני בת 18 ואז מה? צבא? אנגליה? אוניברסיטה? כבר?

קשה לי לכתוב את המילים האלה. קשה לי לכתוב אותן כי עד עכשיו השתדלתי כמה שיותר שלא לחשוב על הדברים האלה, ושיש אנשים מחוץ לבועה שלי -  אנשים בגילי שלא אוהבים ספרים ופנטזיה ומד"ב וששוכבים אחד עם השני בעודם רוכבים על קטנוע אל עבר משרד הפנים. שאולי אני היא החריגה, ולא הם. 

למען האמת, בא לי לכתוב הרבה, הרבה יותר משבא לי להתנשק.