בית האוכל של אדלברט ואלכסנדרין

שלום עולם, וידוי קטן.

אני מכוערת.

אני אפילו לא אומרת את זה כמתבגרת שחושבת שהיא מכוערת כדי שכולם ישימו אליה לב. בעיניים שלי, אני דווקא יפה. אני חושבת שאני נראית בסדר גמור, אפילו יותר, וככה אני מתייחסת לעצמי.

והאמת היא שזו אפילו לא אשמתם של כל האנשים שחושבים שאני בן. לכן אני אף פעם לא מתקנת אותם - למה שיובכו בגללי? למה שיפריע לי שאנשים חושבים שאני בן?

אני בת, אבל אחת מכוערת. אני נורא שעירה (גם על מפרקי האצבעות ובידיים ובבטן, במקומות הכי לא אפנתיים), מבנה הגוף שלי מאוד בעייתי (אני יודעת שהכרס היא בגללי) ואני פשוט לא נראית טוב. לא אסתטית. לא מגיע לי להיראות בציבור.

אבל למי אכפת מאיך שאני נראית? האם ג'יי קיי רולינג הגיעה לאן שהגיעה בגלל המראה שלה? בזכות מפרקי האצבעות החלקים שלה והחזה העגול? אני לא הולכת להיכנס לדיונים על הזהות המינית שלי עם הזקנות באוטובוס שמבקשות ממני ללחוץ על כפתור הסטופ בלשון זכר. יום אחד הנכדים שלהן יקראו את הספרים שלי ובכלל לא יהיה אכפת להם איך אני נראית. 

אמא שלי תמיד מתקנת אותם. היא חושבת שזה שהאנשים טועים הופך אותי לחסרת ביטחון. אבל האמת היא שיש לי ביטחון גמור במראה שלי - אני מכירה אותו, יודעת אותו. יודעת שאף אחד לא יימשך אלי כשאני איתו, אבל האמת היא שממש לא אכפת לי כרגע. האמת היא שאני לא זוכרת שממש נמשכתי פיזית למישהו (האם יכול להיות שהמזל להיות מכוערת נפל דווקא על נערה א-סקסואלית? האם יש אלוהים?). כמובן, היו לי כמה וכמה קראשים ועודם עומדים, אבל אם הכל ימשיך כמו שזה עכשיו, אני לא חושבת שתהיה לי בעיה להישאר רווקה. בגלל המראה שלי. 

היום הלכתי לעשות בדיקת דם. אני אוהבת בדיקות דם כי שמים לי צינור ביד ואז אפשר לראות את כל הדם זורם לשפורפרות וזה ממש מגניב. האישה במזכירות חשבה שאני בן ולא תיקנתי אותה (גם אחרי שאמרתי לה איך קוראים לי, והשם שלי נקבי לחלוטין ומסתיים ב-ה' והכל, מה שהיה מעט משעשע), ואז אמא שלי תיקנה אותה והיא צחקה והתנצלה קצת יותר מדי. טוב, הרבה יותר מדי, עד שזה כבר נהפך ללא נוח. אבל לא יותר מדי. ואז היא אמרה שאולי כדאי לי להאריך את השיער, או להגדיל את החזה.

לא, אני באמת בסדר עם אנשים שחושבים שאני בן. זה מובן לגמרי, כי אני נראית כמו אחד. לגבי אנשים שחושבים שיש להם את הזכות להעיר על זה וגם לתת עצות, כשברור שזו בעיה שאני סובלת ממנה כבר המון זמן ורגילה לזה, שחושבים שאני רדודה מספיק כדי להגדיל את החזה, שממשיכים וממשיכים לשכנע אותי שזה מה שמשנה 

דוגמנית אני כבר לא אהיה, וחבל, כי שמעתי שיש בזה הרבה כסף. גם אישה רגילה שמתפקדת כאישה בחברה ואין לה בעיות בזהות המינית (לא שיש לי בעיה עם טרנס, אבל אני לא כזאת, תודה רבה) אני כנראה לא אהיה, בהסתמך על התגובות מהסביבה. נראה שבכל מקום שלא אהיה, אנשים ישפטו אותי על המראה שלי, שזה די מטומטם כי לא אני בחרתי אותו, רק בחרתי לא להפוך שמיים וארץ כדי לספק את הצורך שלהם במושלמות. 

אז אני נאחזת ביכולות האינטלקטואליות שלי, כי אני יודעת שהן קיימות. שוב, לא מנקודת מבט אישית (מבחינתי אני מטומטמת. יפה ומטומטמת), אלא לפי תגובות של החברה, עם סינון של נימוסים בסיסיים שהם מכשול לכל ניתוח פסיכולוגי. האמת היא שאני שמחה עם זה, אם כי הייתי, כמובן, מעדיפה להיות יפה, כי זה היה פותח לי הרבה מאוד דלתות בחיים. נו, מה לעשות.

שוב, אין לי שום בעיה עם טראנס. אני פשוט לא רואה את עצמי כבן. אני בסדר עם מה שאני ועם איך שאני נראית ועם השיער המהמם שלי, שהוא קצר מבחירה (זה פשוט הולך יותר טוב עם הצורה של הראש שלי), והלוואי שגם כל אחד אחר היה בסדר עם זה.