יום א'
מגיעים לבי"ס בשעה 8:00. התארגנויות אחרונות - יורדים לשער ועולים על האוטובו. נסיעה של שעה ורבע בערך.
מגיעים לצומת - עוצרים לארוחת בוקר + הפסקת שירותים. עולים על האוטובוס ממשיכים לנסוע לכיוון מצדה
מגיעים למצדה, הסבר קצר של 20 דקות ועולים דרך שביל הסוללה. מתיש... אבל מי שהיה בין הראשונים הרוויח :) היה ממש מצחיק
עם המדריך. אחרי עלייה של 30-60 דק' מגיעים. מטיילים + הסברים. ב14:00 מתחילים להתכונן לירידה דרך שביל הנחש.
וירדנו. היה לי קשה בהתחלה עם המדרגות-הלכו לי הרגליים אבל אז כל פעם שהתעייפתי ניסיתי ללכת זקופה והיה בסדר. המדריך סיפ למי שהיה בין הראשונים מה היה.. והוא סיפר לנו שפעם הוא הלך עם תלמידים בגיל שלנו ופתאום ראה עננים ממש שחורים. תוך דקה הוא לא ראה את הילדים. הוא צרח להצמד לסלעים (אחרת הםהיו נופלים, לא היתה גדר אז) ובאו לחלץ אותם והכל.
אחרי שעה וחצי כמעט הגענו לסוף. היינו 6 כולל המדריך. 5 בנים בת אחת שזאת אני חחח.. המדריך שלנו מסכן היה מת לגמרי,
כולנו היינו מותשים. אבל לא רעדתי כ"כ (היו כמה שרעדו ממש)
המשכנו לרדת ואז נסענו לאיזה נחל(?) אומשו כזה. היה נחמד. הליכה משעממת. בחזרהה קלטתי שהלכתי לאיבוד וחזרתי אחרוה עד שנתקלתי באמא מלווה אחת, ונצמדתי אליה עד הסוף חחחחח... פחדתי - חצי מהדרך היתה ממש חשוכה והיו רעשים והכל...
אז בסדר. הגענו לאוטובוס - מי שהיה רעב אכל משהו כמו 30 דק' ואז עלינו לאוטובוס לאכסניה. אכסניה מדהימה! אבל הלובי בקומה הראשונה - החדרים שלנו היו בקומה 2-. מה שאומר שצריך לעלות \ לרדת שתי קומות.. אוף עשיתי את זה כל הלילה. רציתי ללכת לשון יחסית מוקדם כי ידעתי שאני אהיה מתה מעייפות (הגעתי לטיול מצוננת וזה גם עיצבן אותי), לא יצא. עד 22:30 היינו באולם ואז אמרו שאפשר ללכת. כל פעם עוד ילד ועוד ילד יוצא בסוף חצי מהאולם יצא וגם אני.חחחחחחח
אז הסתובבנו בחדרים ואז לקח לי גם איזה 30 דק' להתארגן לשינה. מזל שהיינו רק 3 בנות בחדר ולא 5. על מקלחת שעשיתי בדיוק 3 דקות הן צרחו עליי " את מעכבת את - נוווו את מלא זמן צאי!!!!!!!!!" באמת שהן הבהילו אותי. מה אני מגלה? עברו כולה 3 דקות מסכנות. הרגו אותי. ולשתיהן לקח הרבה יותר זמן ממני. שיהיה.
אז 2 הבנות דיברו איזה חצי שעה ואז אני שומעת "- נרדמה" (אני בעצם). כאילו הייתי ערה אבל עשיתי את עצמי ישנה. ואז אחת מהן בעטה ב ממש חזק (אני יודעת מי זאת חחח).קטע מטומטם. בסביבות 1:00 בלילה נרדמתי ואז בום דפקו על הדלת. אז שתי הבנות יצאו ואני כמובן התעוררתי - אחרי 5 דקות "המורה בחוץ !!!!!!!!!!!!!!" ואני מגחכת. שיהיה. כמובן שהיו איזה מיליון בנות בחדר שלנו ואולי אפילו בנים, הבת האחרונה שהיתה ערה הכניסה אותן. ?????????????????????? יואו אלוהים אם היו בנים 100% צילמו אותנו זה ממש מעצבן. בקיצר. 7:15 מעירים את כולם. אוקי הבת השלישית לא בחדר. וגם המפתח לא. בסוף גילינו שהיא הלכה ונרדמה בחדר אחר.. צפוי. טוב נו ירדה לי אבן מהלב. אם היא היתה ישנה אצלינו היא היתה חופשי מעירה אותי כל דקה. אכלנו והכנו אוכל לצהריים.
יום ב' - המשך
נסענו תחילה לראות סרט על מצדה אח"כ נסענו לבית כנסת ואז התחלנו לעלות על הר. עלייה של שעה - כשראינו לאן אנחנו מגיעים היינו בשוק.
זה ממש רחוק. הירידה זוועתית. בהתחלה זה נראה כמו עלייה, ואז זה מצב כזה:
*שביל צר מאוד*. משמאלך - אבנים ענקיות. מימינך - תהום שמי שרוצה להתאבד בכיף מוזמן לקפוץ לשם ^^''
אז הלכנו. יצא שהייתי עם עוד 2 בנים (אחד לפניי אחד מאחוריי) אז כאילו בסדר כי הם נחמדים. דיברנו כל הירידה. ובן אחד ואני היינו בפאניקה רצינית חחחח
ואז היה קטע שאין שביל. פשוט אבנים קטנות ומלא חול שאם דורכים מחליקים למטה למטה למטה
וכמובן שהיינו חייבים לעבור בזה. התיישבנו ועברנו בישיבה. ואז התחלתי להחליק ולאבד את האחיזה. וצרחתי.
אני נופלת אמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
בסוף הצלחתי לעלות למעלה שוב ולעבור את זה בשלום. כשראיתי את המדריך הדבר הראשון שצעקתי לו בבכי זה היה:
"נפלתי בקטע שלא היה שביל 
" כי זה באמת היה קטע מלחיץ ואף אחד לא עזר לי.
ואז הגענו למפל משהו מדהים. ואז כמה תמונות והמשכנו לבריכה אחרת. והחלקתי שם לא טוב עם הרגל שיהיה הידד.
אבא שלי עזר לי לרדת שם (זה משהו מטורף. והוא גם יצא לטיול), ואז היינו בבריכה ה"טבעית" הזאת 50 דקות. אני הייתי רק עם הרגליים במים.
אח"כ חזרנו לאוטובוס - עצרנו ליד חנויות 25 דק' ואז נסענו לים המלח. כל השכבה חוץ מ3-4 ילדים (כולל אותי) מרחו בוץ.
ב17:00 נסענו לאותה צומת שעצרנו בהתחלה, קנינו אוכל אכלנו וב18:55 נסענו לכיוון הבית. חזרתי הבייתה - ישר למקלחת האהובה בבית, וסוף סוף לישון במיטה הנורמאלית בלי שיעירו אותי סתם כי משעמם ב2:00 בלילה 
אה ונשבעתי לעצמי שלטיול הבא אני לא יוצאת. סתם יומיים של סבל.
זה אולי נשמע מטומטם אבל אותי זה ממש הפחיד חחחחחחח...
טוב לא נורא לפחות היום זה יום חופש היה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יאי. דונאטס!