וגם קברתי המון שלדים בארון והחלטתי להתנתק רגשית כי אי אפשר לשבור את הלב כשהוא מחוץ למערכת והחיים קלים יותר כשממעטים בחפצים יקרי ערך ולפעמים אני שוכחת שיש המון רבדים עמוקים להכנס אליהם כדי לפתור בעיות ואז אני נזכרת ששמות גדולים ממני טעמו את טעמו המר של הכישלון כשככל שהגדילו להבין כך גם נחרדו לגלות את אפיסות חשיבותם בעולם חסר תוחלת וכשזה דוקר לי באי אילו נימים של הגוף או של הנפש אני משתדלת להחליק במהירות איזה צ'ייסר בגרון, להעז לבקש שאכטה אם היא נגישה, להשען אחורה אם מבנהו של הכסא מאפשר זאת ולהריץ את המוח שנים קדימה מבלי להביט לאחור, או שנים אחורה מבלי להביט קדימה.