- בשישי בערב הלכתי עם חברה לסרט באופן ספונטני. האנגאובר 3 מגניב ביותר.

- אתמול בצהריים סבתא לקחה אותי ואת בת דודה למסעדה.

- והשירות היה גרוע אז הם פיצו אותנו במאה שקל לפעם הבאה שנבוא.

- לימדתי ילדה מהכיתה לפיזיקה והיא הודתה לי המון והייתה ממש חמודה.

ובאוטובוס אני קולטת (אחרי שיחה שלא נענתה מהמורה וגם אסאמאס) ששכחתי להגיש את הטופס של הבחינה ויש בו שרטוטים. יורדת בתחנה הכי קרובה ואחורה פנה לבית הספר.

בעלייה לאורך הרחוב הדמעות האלה שוב מבצבצות ומאיימות להשתלט עליי. אני כבר לא מופתעת, זה קורה קצת יותר מדי בזמן האחרון. רגילה לחסימה נוקשה וחסרת רגישות של נוזלים לא רצויים מהעיניים, אני דוחסת את הדמעות חזרה פנימה במיומנות ומגיעה מתנשפת לפתח המעבדות. בדרך יותר מחמישה אנשים שאלו אותי איך היה. לראשון עניתי "טוב", לשניה "בסדר", לשלישית גם. לרביעית "חושבת שבסדר" ולאחרונים כבר "לא יודעת".

לאחר שהבטחתי שלא שיניתי שום דבר בטופס, אני מסרבת להצעה האדיבה של המורה לכוס מים ויורדת במדרגות לכיוון חדר מורים. המורה להיסטוריה מחלקת מתכונות בלשון (ומבחנים בתנ"ך אבל למי לעזאזל אכפת) ומקווה שאולי ציון גבוה יגרום לשפתיים להתעקל כלפי מעלה סוף כל סוף.

98, עדיין רוצה לבכות.

ציונים זה לא הכול, גילוי מרעיש הא?

- קיבלתי 98 במתכונת בלשון. 100% על החיבור, ושתי הערות "נפלא" בשני דפים שונים של המבחן.

נקודות שפל קטנות אבל זה לא אומר כלום ואני תמיד שמחה וכל זה.

עוד דברים טובים. 21:36

- המורה למתמטיקה התקשרה לשאול איך הלך במתכונת בפיזיקה. איזו מקסימה!

- סיימתי סוף כל סוף את הספר "אלגנטיות של קיפוד" ואני גאה בעצמי. מירקרתי שלושה קטעים שאהבתי במיוחד.

- הליכה עם חברה ואז רביצה בבית.