מציאות היא אשליה בלבד, אך אשליה תמידית.

אנשים הם יצורים חלשים, למרות מה שהם מנסים להראות לכולם. כולם חלשים, גם אם מנסים להראו שלא כואב. 

מבחוץ- צוחקים ונהנים, אבל בלב, בנפש, יש כאב עצום, צער ענק על אדם שהלך.

מוות זה דבר שמפחיד את כולנו ומסקרן אותנו מאז שאנחנו קטנים. מוות זה דבר כ''כ לא צפוי.

אתה יכול לדבר עם אדם עכשיו בלי לדעת שזאת הפעם האחרונה שתדברו, בלי לדעת שמה שתגיד עכשיו, יכול להיות

הדבר האחרון שהוא ישמע ממך.

עד שאתה לא מתנסה במוות של אדם קרוב את לא תבין את גודל הכאב באמת.

הנה.הלך לו אדם שלא היה קרוב היה במיוחד, אבל זה מרגיש כ''כ קשה. איך מרגישים אלא שהכירו אותו, אלא

שראו אותו כל יום. איל מרגישה המשפחה שלו, איך מרגישים החברים, המורים?

הוא לא היה זקן בן 80 שמת מזקנה. לגבר בן 40 שמת מהתקף לב בגלל עישון. לא חייל בן 20 שנהרג במלחמה על המולדת.

הוא היה סה''כ נער בן 14 שמת מאיך שאומרים, "חיידק קטלני". ילד שהיה כמוני וכמו כולנו, שרצה לחיות עד 120.

ילד עם תוכניות לעתיד. ילד כ''כ חביב, האדם האחרון שהיינו מעלים על הדעת שילך ככה לעולמו.

יצור תמים, יצור טוב, יצור שהחליטו לקחת אותו מכאן, להעניש אותנו על משהו, להעניש אותנו בזה שלקחו לנו גבר מקסים כזה.

מוות זה דבר מפחיד ולא צפוי. מזה אנחנו צריכים ללמוד לחיות את החיים, ולא לזלזל בשום רגעץ

אף אחד מאיתנו לא יודע מתי החיים שלנו יקטעו, מתי הם יסתיימו, מתי אנשים יראו אותנו בפעם האחרונה.

אנחנו צריכים להבין, שההחלטה רחוקה מלהיות בידיים שלנו. זה רק ידיי הגורל.

Reach for the sky, והנה הוא הגיע אליהם עם חיוך נפלא...