Finding Serenity

פישפשתי באימייל שלי לאחרונה ומצאתי בדואר הנשלח שיחה שהייתה לי עם מישהי ששלחתי לידידה, יותר נכון, ריב שהיה לי עם מישהי ששלחתי לידידה.

הריב היה עם מישהי שסיפרתי לה על אבא שלי באותה תקופה, הוא היה בכלא, בדיוק באותם ימים הוא יצא לביקור בבית ואמא נסעה להביא אותו.

הם איחרו ואמא לא ענתה לטלפון, דאגתי.

סיפרתי למישהי הזאת ובריב שנהיה היא דחפה את זה באופן הכי לא קשור.

בדיחות גרועות יש לך 
תלמדי נימוסים

מצד אחד, זה טוב לדעת איזה בן אדם סבלני אני כי קצת שכחתי לאחרונה, אם הייתי פעם כמו היום, סביר להניח שהייתי מפוצצת אותה מכות יום למחרת.

פעם הייתי הרבה יותר סבלנית.

היום? מי שידבר ככה על המשפחה שלי, אעשה הכל כדי שילמד לקח.

זה בא משמיים, במקריות מוחלטת הגעתי לאימייל הזה שבמקריות מוחלטת קשור לאותו נושא שהייתי עצבנית עליו כששלחתי אותו

ולזה שאני עצבנית עליו בימים האחרונים. מישהי השתמשה במשפחה שלי נגדי. אני לא מבינה את ההקשר ולמה זה עיצבן אותי כל כך כי המעשים של ההורים שלי לא קשורים למעשים שלי ולא באשמתי. מחלות נפשיות זה כבר דבר אחר מכיוון שהן עלולות להיות תורשתיות, אבל להשתמש בזה שאבא שלי היה בכלא ולנסות לגרום לי להתבייש בזה בצורה כלשהי זה ממש לא יעבוד, המציאות טיפה שונה כשמתבגרים.

אז כן, אבא שלי היה בכלא, הוא ביצע שוד מסיבות כאלה או אחרות, הוא השתמש בסמים קשים, כן, אין לי בעיה להודות.

עכשיו, אם הוא היה נשאר ככה, הייתי מתביישת בו. אבל הוא לא.

המצב כיום הוא שאבא אחרי גמילה של 4 שנים, נקי מסמים, אלכוהול ואפילו סיגריות (דבר שאני בעצמי מתקשה להיגמל ממנו והרבה מאיתנו.)

אבא עובד, אבא נוהג, אבא מטייל, אבא שמח.

ההורים שלי לא גרושים, אוהבים אחת את השני עד השמיים ובחזרה, גם אותי ואת שאר הילדים שלהם.

אז כל אלה שירדו על אבא שלי או דיברו עליו וחשבו שזה משהו שאני אתבייש בו, תסתכלו קודם כל על התמונה הכללית,

הייתם מתים שיהיה לכם אבא כמו שלי ולחלקיכן (כן כן, מי שקוראת את זה יודעת שזה מופנה אליה) שיהיה לך אבא בכלל, חס וחלילה במובן של מוות, אלא במובן שהוא אוהב את המשפחה שלו, יעשה הכל בשבילה ויעבור הכל בשביל להיות איתה. בין אם זה להחלים ממשהו, בין אם זה להקריב או לחכות.

אז כן, נזרקנו לרחוב בגללו, הוא בגד והרביץ לאמא (חד פעמי), הוא לא היה בבית 4 שנים, נכנס לחובות, אבל הוא שיקם את עצמו ועכשיו הוא מכפר על הכל.

נכנס לתוכנית גמילה, אחרי כן הוא חזר הביתה, מצא עבודה, נגמל מסיגריות (זה לא בתוכנית, זה כבר על דעת עצמו), הוציא אותנו מהדירה המסריחה שגרנו בה והשכיר דירה גדולה ונורמלית יותר, מילא את המקרר, שב להיות דמות אבהית, והדבר הכי חשוב, החזיר את החיוך לפנים של אמא.

ברגע ששמעתן "אבא שלי היה נרקומן" הצטיירה לכן דמות מעוותת בראש שלכן, רק בגלל שהראש שלכן עצמו מעוות.

אני כבר לא כועסת, כבר לא מאחלת מוות למי שדיברה על אבא שלי,

אני מרחמת ומאחלת שיהיה לה אבא כמו שלי יש.

And I promise that it's not your fault

It was never your fault

                    ההורים שלי מקסימים ואני אוהבת אותם כמו שהם.        

                                        ביחד מגיל 13,                              

                                                       8.8                       

                                                     יום נישואים שמח ♥