הגענו למקום, אני והוא. בזמן שהוא שקוע בדיבורים על עצמו, אני הייתי שקועה במחשבות עם עצמי.
במקום שאני הולכת אליו אני אבלוט, אהיה יוצאת דופן.
ינעצו בי מבטים, לא אכיר שם אף אחד חוץ ממנו ובטח לא יהיה לי שום דבר לעשות חוץ מלנצל את האלכוהול בחינם, לטחון סיגריה אחרי סיגריה
ולבחון לשווא את מה שלא בהישג ידי.
רואים עליי, רואים עליי שאני בצד השני של המגרש, קשה לי נורא להתעלם מהעובדה שאנשים נרתעים ממני בגלל זה, בעצם, הנשים.
הסתובבתי איתו באיזור בזמן שהוא מפטפט איתי על דה ועל הא, בחנתי להנאתי את מה שהיה למקום להציע, לא על המגש, אלא נושאי המגש.
התייאשתי, ניגשתי ולקחתי כוס וויסקי לפתיחת המרמור, זאת אומרת, הערב.
בהתחלה היה די ריק, לאחר מכן, התחילו להגיע יותר ויותר אנשים ובאותו קצב אחוז האלכוהול בגוף שלי עלה.
היו כמה שמשכו לי את העין, גוף מחוטב, פנים יפות, עדינות, אך לדאבוני, לא מעניינות. בדיוק ברגע שהחלטתי לקום ממקומי ולהפסיק להסתכל על האורחים כאילו אני מחפשת טרף קל באופן מטריד במיוחד, היא נכנסה.
בהיתי בה, בחנתי אותה, תהיתי, וחיכיתי, חיכיתי לרגע בו העיניים שלנו ייפגשו,
רק ככה אדע אם היא מהנרתעים או לא.
בו זמנית ניהלתי שיחה עם ידידי היקר, לא שהייתי מרוכזת, עיניי עקבו בערמומיות אחריה, ניסו להפיק מסקנות משפת גוף, מהתנהגות מסוימת, ממבטים.
ולא, עיניי לא פגשו את עיניי. היא הייתה רחוקה. "את מקשיבה?" קטע לי את חוט המחשבה בזמן שהוא קם ומסדר את בגדיו שהתקמטו מעט.
"מה? מה אמרת?" בראשי ניסיתי להיזכר במה שהוא אמר אך לשווא, פשוט לא הקשבתי לו. "אמרתי שנשבר לי הגב, בואי נשב שם." הוא הצביע לעברה,
להיכן שהיא ישבה. ניצוץ של שמחה. "בוא." ישר קמתי, לקחתי את הברנדי, וויסקי, או מה שזה לא היה, מן צידה לדרך שכזו.
התיישבתי מאחוריה והוא התיישב לידי. היא ישבה עם מישהי, חברה אולי, משפחה? טיפה מבוגרת ועם עוד 2 גברים, אחד מהם בן זוג? לא, אין מצב.
אחד הגברים שישבו איתה, ככל הנראה, שתה יותר מדיי. הוא עמד מולה, צחק בברוטאליות, מילמל לעצמו או שהוא ניסה לנהל איתה דו שיח, אני לא בטוחה.
"בוא תשב, אתה בקושי עומד." בעודה צוחקת עליו או איתו, היא קמה, נתנה לו לשבת ונעמדה מולו.
זו שהייתה איתם, המבוגרת, כנראה לא ראתה אותו ככה שיכור מעולם, היא נרתעה ממנו, התרחקה, "אני לא מכירה אותך ככה" והתיישבה לידי.
זה הצחיק אותי, נפלט לי צחוק מתגלגל.
היא הסתכלה עליי.
עיניים כחולות, שיער ארוך וחלק שטני, חיוך מקסים, צחוק חמוד, שמלה שחורה פרובוקטיבית, סיגריה ביד.
היא הסתכלה עליי, חייכה, צחקה איתי. עכשיו יכולתי לראות אותה בבירור. היא לא נרתעת.
היא עישנה סיגריה, עינייה נשארו עליי ועיניי נשארו עליה, בעודה שואפת מהסיגריה את העשן הסמיך והרעיל, נשארתי המומה.
בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה בוטה, רעיל, פעולה כזו מזיקה, מתבצעת בצורה כל כך חושנית ומושכת.
המבט שלה סחף אותי יחד עם העשן שיצא מבין שפתייה.
הרגע חלף, כולם התפזרו, אותם אנשים שישבו איתה, הלכו איתה, ואותו בן אדם שישב איתי, הלכתי איתו.
התבאסתי. "מי זאת? אתה מכיר אותה?" הצבעתי עליה במהירות שאף אחד לא יראה. "לא." שוב התבאסתי.
כל מי ששאלתי מהאנשים שהכרתי, לא ידעו מי זאת, ככה שלא יכלו להכיר לי אותה.
היא מבוגרת ממני טיפה ולא הייתי שתויה מספיק מכדי לגשת אליה. ביטחון אלכוהולי, התקווה היחידה שנשארה לי.
עיניי היו נעולות עליה. רקדה, צחקה, הצחיקה, חיבקה, אכלה, הייתה די עליזה.
היא פשוטה במראה, שומדבר מיוחד, שומדבר מלאכותי, בלי הרבה איפור, מראה טבעי,
ראיתי לפני כן בנות יותר "יפות" שלא תפסו את העין שלי, אז מה כבש אותי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
•Serenity•