אני לא יודעת איך קוראים לך, בת כמה את, ומי את אבל את צודקת. הבן אדם היחידי שמותר לי לשפוט, הוא אני.
זה מדהים, פשוט מדהים.
פקחת לי את העיניים בכמה מילים בזמן שכל כך הרבה אנשים קרובים ניסו בהרצאות שלמות ולא הצליחו, תודה.
~~~
כל הזמן אני מדברת על מה שהיא לא עשתה בסדר, האשמתי אותה כשזה נגרר, האשמתי אותה שהיא חזרה, ביקשתי ממנה לא לחזור.
כשבעצם, הכל בידיים שלי היה,
• אני הסתומה שנשארה אחרי שהיא עשתה את הדברים האלה,
• אני הסכמתי לה לגרור את זה, נתתי לה להישאר כשחזרה
• במקום לא לתת לה לחזור בעצמי, ביקשתי ממנה שלא תחזור.
היא לא אשמה לזה שסבלתי איתה, אני אשמה בזה שנשארתי לסבול.
לא עוד.
מהיום והלאה, אני אחראית למה שקורה לי, אך ורק אני.
מי/מה שלא עושה לי טוב,
אני, בכבודי ובעצמי, אלך ולא אחזור
במקום לבקש שיילכו ממני.
"הרי את יודעת איזו בת אדם היא, את עברת איתה את כל כך הרבה, בשביל מה נתת לה להישאר? למה לא אמרת לה ללכת?"
"לא הספיק לך? שוב את תיפגעי? זה שהיא הבטיחה ואמרה והזילה דמעות, היא כבר עשתה את זה בעבר, זה לא חדש."
"אל תחזרי על אותן טעויות כמו שאני עשיתי, היא מבקשת סליחה? תגידי שסלחת, היא אומרת שהיא אוהבת? סבבה, אבל אל תכניסי אותה חזרה לחיים שלך. היא עשתה מספיק נזק, למה את לא לומדת?"
"לא כדאי לך להיות בקשר איתי, אני מתוסבכת" - Damn right you are.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
♥
כינוי:
•Serenity•