הרבה פעמים אני מרגישה ככה. שאני מנודה, שאני לא שייכת לשום מקום, שאני לא שווה כלום. יכול להיות שזה בגלל שאני מתבגרת טיפוסית וככה חיינו צריכים להתנהל, אבל אני לא ממש נהינת.
חלמתי חלום, שבו אני מסתובבת ברחוב, ואני רואה חברות שלי, ואני מדברת איתן, והן פשוט מתעלמות ממני. לא מדברות, לא מסתכלות, וכשאני הולכת אני שומעת אותן צוחקות. אח"כ בעצם אני מגלה שזה חלום (חלום בתוך חלום) ואז הן שוב מדברות איתי.
אני מתארת לעצמי מה החלום הזה בטח אומר... :\
אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני ממש "מכרסמת" את עצמי, עד שאני מגיעה למצב שמוות נשמע כמו פיתרון נהדר. אולי אני דרמה קווין, אולי אני לא, אבל המחשבות האלה לא באמת עושות לי טוב ואני אשמח להיפטר מהן. עכשיו.