כל-כך הרבה זמן שלא הייתי מאוהבת. ובכנות, היו הרבה פעמים שרציתי. רק העיוורון המוחלט לכל מה שהוא לא אותו אחד, סומק שעולה פעם שהמבטים שלכם נפגשים, קלישאה ג', קלישאה ד', תמשיכו מפה. אבל בתאכלס, אני באמת מתגעגעת לתחושה הזאת. מערכת היחסים (רק לי המושג הזה נשמע כל-כך זקן?) האחרונה שלי נגמרה לפני חצי שנה, ואפשר להגיד שהוא דיי רדף אחריי ורמז לי שהוא אוהב אותי כל הזמן. היה לנו טעם דומה במוזיקה, הוא רוקד ברייקדאנס ואני היפ-הופ, שנינו מנגנים כבר הרבה זמן, הוא היה חמוד, ורומנטי וממש אהבתי אותו. עכשיו הוא פריק-ערס שהתמלא בפוזה ובאני-כזה-מגניב-אז-אני-מחמצן-את-השיער-ושומע-ראפ-מחתרתי, אבל זה כבר נושא אחר. ועם כל זה, באזור שלי המבחר לא מדהים ואני רואה בעין שונה לחלוטין את הידידים שלי. ועכשיו? מפגש בצפון בסוף השבוע, בערך שמונים חבר'ה מכל הארץ. אני והוא הכרנו לפני מלא מלא זמן ואני אפילו לא בטוחה שהוא זוכר אותי, כי אפילו אני זוכרת אותו במעורפל. באותו המפגש אנחנו בקושי מדברים, ומה שכן לא עמוק במיוחד, בלי להחשיב את העובדה שאנחנו כל הזמן מסתובבים בקבוצות ואני עייפה ממש כי עבר עליי שבוע מטורף. אני מכירה ממש טוב את החברים שלו, ואני מוצאת את עצמי בוהה בו יותר ויותר, סתם כי זה נעים לעיניים שלי וגורם ללב שלי להתכווץ בצורה קיצ'ית נורא. אני קולטת אותו בוהה בי הרבה פעמים, וסתם ככה בא להציק לי בארוחת בוקר, והלב שלי קופץ כל פעם שהמבטים שלנו נפגשים, והקלישאות המטומטמות חוזרות על עצמן, אבל אני נותנת להרגשות האלו לזרום ולי ליהנות מזה, כי אלוהים יודע מתי אני אראה אותו שוב. אז הוא ממש יפה, בסדר? ויש לו חיוך מדהים. וכל הבנות מתות עליו. והוא גדול ממני בשנתיים בערך. אחלה. ממש אחלה.
אני לא רוצה לפתח תקוות. לא רוצה להשלות את עצמי, כי אני לא גרופית ואני לא הולכת לרדוף אחריו או להתלהב עם חברות על "אותו אחד מהמפגש". ותאכלס, "מאוהבת" זו מילה גדולה, אבל אני מוכנה להגיד שבהחלט אני רוצה להכיר אותו יותר טוב. הוא נראה טיפוס מגניב גם ככה. במקרה הגרוע? יש פייסבוק.
מקווה שלא יצאתי מטומטמת. וגם אם כן, תסלחו לי. זה בא לי בטבעי...
שיהיה שבוע טוב, תנצלו את הסוף של החופש בצורה הכי כיפית שיש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Charlie D
