כך כתבה ה-ידידה שהייתה הכי קרובה שלי במשך מס' שנים, על תמונה שהעלתה עם בן זוג.

אני מכיר אותה כ- 15 שנים, אף פעם לא ראיתי אותה בזוגיות. זוכר שסיפרה לי שהיה לה מישהו ולא התחברה אליו, לא נמשכה וחתכה את זה. מאז הייתה רווקה. 

כתבתי עליה מספר פעמים בבלוג, טיילנו יחד הרבה, נסענו יחד לצפון, לדרום, למסעדות, לקניות, איפה רק לא היינו ביחד.

כולם היו בטוחים שאנחנו זוג, נהניתי מאוד מהאווירה איתה, היא מילאה לי איזו משבצת זוגית וחברתית כזו שהייתה חסרה לי,

אבל לא הייתה שם זוגיות. הייתה תקופה שהתאהבתי בה ואפילו כתבתי על זה פוסט בבלוג, אבל בעצמי לא עשיתי שום דבר כדי לקדם את זה לזוגיות, אני לא יודע אם היא רצתה, אבל מתוך 7 ימים בשבוע, נפגשנו לפחות 3 פעמים, לפעמים גם יותר, בכל שבוע. 

יום אחד אחת החברות שלה לקחה אותי לשיחה בצד ושאלה למה אני לא מזמין את החברה שלה לדייט. אמרה שאנחנו גם ככה כל יום רק ביחד,

שאני צריך לעשות את הצעד. אני באמת לא זוכר מה עניתי לה, אבל שוב לא עשיתי עם זה שום דבר. היו איתה ימים ממש יפים.

כולם אמרו אז שאני צריך להיות החבר, בן הזוג שלה ולא רק ידיד שמטייל איתה כמה פעמים בשבוע.

כמו שאני מכיר אותה, היא לא תתן את עצמה לכל אחד וכנראה שזו זוגיות רצינית. מעניין אם תוך כשנה, אולי פחות? תצא מזה חתונה.

עוד יותר מעניין אם היא תזמין אותי. אני מאוד שמח בשבילה, מאוד מגיע לה מישהו טוב ורציני, אבל כן, בתור רווק לא פחות וותיק ממנה, אני רוצה גם,

אבל אין לי שום מושג למי אני יכול להציע את עצמי.