אני יושבת פה, עם החולצה שקנית לי,
והדובי החדש ממך, ואני קוראת מה שכתוב עליו לאט לאט,
מפחדת שבאמת התכוונת לזה ואולי עכשיו אתה כבר מתחרט.
וה"שיר" שכתבת לי שנה שעברה מונח פה, והברכה בספרון של סופשנה,
ואני נזכרת במכתב טיסה שכתבתי לך וכמובן התמונות שלנו יחד נועצות בי מבט
וכואב לי, והלוואי והכל היה אחרת.
רציתי לכתוב לך מעין מכתב פרידה.
לא כי אני רוצה ש"נפרד" אלא פשוט כי אני פוחדת שזה מה שיקרה וחשוב לי שתדע את כל זה.
אני לא יודעת אם תקרא את זה, כי כבר מזמן אין לי מושג אם אתה עדיין מבקר פה,
אבל למקרה שיגידו לך לקרוא את זה אז תדע שזה מוקדש בשבילך ובשבילך בלבד.
אתה יודע, בזמן האחרון עולים לי כל מיני זכרונות מדברים שעשינו יחד,
ואז חיוך עולה לי על השפתיים כי אנחנו זה ללא ספק חברות אמת.
אבל יש גם כאב קטן מציק בפנים.
אז אני כותבת לך מעין מכתב פרידה,
כזה שתראה בו את כל החששות שלי מזה שתחליף אותי. ושתעשה את זה מהר מידי.
רציתי להגיד איזה משהו על זה שקצת כואב לי שאתה כלכך טוב בלזרום עם מה שקורה ולהמשיך הלאה.
רציתי להגיד שכבר הבנתי ששום דבר לא בטוח.
רציתי לבכות ובכיתי חזק חזק, כי אני לא יכולה לדמיין חיים בלעדייך, ואני פוחדת וגם קצת יודעת שאתה- יכול הכל.
רציתי להגיד שאני מתחרטת על כל רגע בו לא אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך.
רציתי לבקש ממך שלא תהפוך אותי לכמו שהיה איתה, אל תפגש איתי רק כי אתה "צריך"- רק כי אני צריכה.
רציתי להגיד לך שאני פוחדת שתעבור שנה ואני אסתכל אחורה ואתה לא תהיה שם.
רציתי שתבין שאני לא רוצה לוותר עליך, אבל אני חייבת בגלל הבצפר הזבל הזה.
רציתי לצעוק עלייך שאל תברח לי. אל תוותר עליי.
לפני כמה שעות נפל לי האסימון שהמלחמה שלנו על המעברים נגמרה. ובעצם כבר מזמן הבנתי.
אז לא משנה מה יקרה ומה כבר קרה אני רוצה להגיד לך שקשה לי להמשיך הלאה,
ושאני מתה מפחד מהרגע בו אני אבין ששנינו התחלנו בחיים חדשים, קצת בנפרד מבדרך כלל,
ושאני יודעת שהכל החלטה שלך- אם החברות שלנו באמת תשאר לנצח או לא, ואם תשאר האהבת אחים שלנו.
כי אתה הרי יודע, שנינו יודעים, כמה אתה יקר לי ומבחינתי זה עד הסוף, אז אני עוד רגע מתחננת אלייך שאל תוותר עליי.
תשאיר לי מקום בחיים החדשים שלנו,
ואם תחליט שלא, כי החיים הם פשוט לא קומדיה רומנטית בה החברים הכי טובים\אחים נשארים לנצח,
ואני יודעת שאני לוקחת את כל הסיפור הזה רחוק מידי אבל כבר לא אכפת לי,
ואולי אתה בכלל לא מרגיש בכל זה,
אני רק רוצה שתבין כמה אני אוהבת אותך,
ושגם מה שכתבתי פה לא מספיק בשביל לתאר את אהבתי אלייך ואת הפרפרים בבטן בכל פעם שאני רואה אותך.
אז תזכור שמבחינתי תמיד יש לך מקום,
אוהבת המון, בקיטשיות שאין סוף, החברה הכי טובה שלך.
אני חושבת ששלושת התמונות האלה מתארות אותנו הכי טוב.
וזה אולי אחד הפוסטים הכי ארוכים שכתבתי,
ובעצם יכולתי למחוק את הכל ולכתוב אחד אחר כי עכשיו אני מבינה-
זה לא מכתב פרידה, זה כדי שנוכל להסתכל על זה בעתיד ושתצליח להגיד לי
"תראי מה חשבת שיהיה, ותראי איפה אנחנו עכשיו"
וששנינו נחייך חיוך גדול כי אולי לחלק מהסיפורים באמת יש סוף טוב,
ובעצם אולי לא הכל ישתנה.
חברים הכי טובים לנצח, לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: