למה כולם כלכך אנוכיים וכשמישהו קרוב אליהם מת הם מבקשים ממנו שישמור עליהם מלמעלה? 

למה הם כלכך אגואיסטים

ולא פשוט מבקשים שישמור על עצמו? ושלא יאבד את עצמו שם במקום הלא ברור הזה

ולמה אכפת להם רק ממה שהם הולכים לעבור ולא ממה שהוא עבר? ממה שהוא עשה ואת החיים של מי שהוא הציל

למה תמיד מסתכלים על עצמינו ולא על אלו שנתנו לנו את האפשרות לחיות כאן בשקט בכלל

זה שונה זה פשוט שונה שזה מגיע אליך

זה שונה כשמישהו קוטף את הפרחים שאתה מכיר, את הפרחים שאתה גידלת

עד מתי מציאות מלחמה?