ליה

אני כותבת לך כי אני יודעת שייקחו עוד שנים עד שנהפוך להיות חברות טובות ומעמיקות כמו שאנחנו יודעות ויכולות להיות.את עוד לא מכירה אותי,אבל מעוד שלושה חודשים את תכירי,וכיוון שאני מרגישה צורך לכתוב למישהו שלא מכיר אותי,אני כותבת לך - אחותי הקטנה.

השנים בורחות לי מבין האצבעות.. אני לא מספיקה לחיות את החיים. כבר לא מעט זמן,מאז שדודה נפטרה מהסרטן רובצת בי הידיעה וההרגשה שיום אחד הסרטן גם יכה בי. האמת היא שאני מתה מפחד. אני מאלה שעדיין לא השלימו עם המוות, וכנראה יקח עוד לא מעט זמן עד שאשלים. אני רוצה להשאר תמימה, לא רוצה להיות מהמבוגרים האלה שיודעים שהמוות שלהם קרב מיום ליום. אני רוצה להאמין בחיים כמו שילדים קטנטנים מאמינים בסנטה קלאוס או בפיית השיניים. אני רוצה לחשוב שמוות הוא בכלל לא חלק מהאופציות של החיים. 

בגלל שהידיעה הזו רובצת בי, החלטתי שזה הזמן להתחיל לחיות את החיים באמת ולנצל אותם עד תום. 

אני הולכת לכתוב כאן הבטחות ליוש, בתקווה שיום יבוא ואהיה מספיק קרובה אליך ומספיק פנויה רגשית בשביל להראות לך את זה ולוודא שעמדתי בהבטחות..

אני רוצה לחיות את החיים מההתחלה, נמאס לי להתעכב על אהבות נכזבות ועל לב שנשבר הרבה פעמים. אני רוצה להבין שהאנשים שפגעו בי לא באמת שווים את ההתייחסות שלי, ובטח לא את הדמעות שלי. אני רוצה להשקיע בעצמי. לעשות אתה הספורט שהבטחתי לעצמי שאעשה - גם בשביל הגוף אבל בעיקר בשביל הנפש. אני רוצה לאהוב את אמא ולהראות לה את אהבתי יותר מאי פעם. אני רוצה להוכיח לה שהיא מדהימה ולנסות ולהראות לה קצת מהמדהימות שיש בה. בכללי, אחרי שנים שהכחשתי את היותה אמא שלי - אני רוצה להפוך להיות בדיוק כמוה, להיות אכפתית , נאמנה , חרוצה וממש בוב הבנאי באישה. אני רוצה לעבוד קשה ולסבול מהעבודה שלי,אך באותו הזמן גם להנות ממנה. אני רוצה ללמוד משהו שמעניין אותי, ולא לפחד ללמוד כי אין כסף או כי אין זמן. אם מספיק רוצים תמיד יש זמן. אני רוצה לחזק את הקשר עם אחותינו הגדולה. אבא תמיד אומר שאחים הם החברים הכי טובים, ואף פעם לא הצלחתי באמת להיות חברה טובה שלה. אולי זה בגלל כל מה שקרה בבית ואולי לא, אבל אני רוצה. החיים קצרים מידי בשביל לבזבז אותם על ריבים חסרי פואנטה עם אחותי. אני רוצה להסתפק במה שיש לי , להפסיק כל הזמן לחפש עוד ועוד. אני רוצה לצלם יותר, לתת זמן קצת גם לנפש שלי, לצאת לטיולי צילום. ובכלל, אני רוצה לקרוא את ספר הלימוד של הצילום שהבטחתי לאבא שאקרא.. בכל זאת, הבטחתי לו. 

אני רוצה לנגן ולשיר, ולהגיד בגאווה שלא אכפת לי מה אחרים חושבים על המוסיקה שאני יוצרת.. אני רוצה שאבא ואמא יתגאו בי, לא רק אמא, אני רוצה שגם אבא יתגאה בי. שיבין שגם אם אני לא באמת זמרת מדהימה כמו שאמא אומרת, התפקיד שלו זה לתמוך בי לאורך כל מה שאעשה. אני רוצה שיפסיק להיות לי אכפת בכמויות ממה שההורים חושבים. הורים הורים אבל הם לא יכולים להשפיע לי על כל החלטה בחיים.

אבל ליה, מה שאני באמת באמת רוצה, זה פשוט לחיות, ולהודות כל בוקר ל-מה שזה לא יהיה - על כל הדברים שיש לי בחיים ועל זה שאני בריאה ונושמת.

ניפגש עוד שלושה חודשים

אוהבת