החלק העצוב ביותר בשיר הזה הוא שהוא מתאר אותך עד לפרטים הקטנים. הוא מתאר אותך חיה ונושמת, פרח בר בשדה של קוצים. 

והיא שרה אותך כאילו את עוד פה ושרק עוד מעט תלכי לי. והמנגינה של השיר בזה כל כך תואמת את האופי העדין שלך, והיא תואמת את ליבך הרחב והנוקשה. והכל ביחד מתחבר ויוצר שיר מדהים. מדהים כמעט כמוך וכמו האישה והחברה הנפלאה שהיית לי. וזה החלק העצוב ביותר, שהיית. ובשיר הזה, בשיר הזה שעכשיו אני כלכך אוהבת רק בגלל שהוא מזכיר אותך, בשיר הזה את חיה, את כל כך חיה וכאובה אבל את חיה. ואני כבר לא יודעת מה עדיף. החיים העצובים או המוות השליו.

הלוואי שזה בכלל לא היה לוקח אותך ממני לתמיד.