כהרגלי, הבנתי מאוחר מידי, שכדי שיהיה לי טוב אני צריכה לעבוד קשה בשביל זה..

אז הפסיכומטרי מחרותיים ושלושת החודשים האחרונים עפו לי ואין לי מושג מה עשיתי בהם, למדתי מעט נאחזתי בזיכרון מהעבר הרבה.
והאמת היא שאפילו לא מתחשק לי לתרץ את זה שאני כישלון כי אני לא רואה בזה טעם אז חשבתי על תוכנית ב' שזה לעשות דברים שבהם אני יותר טובה כמו לארוז תיק, בזה אני מעולה ולצאת לטייל גם בזה אני ממש בסדר. וכשאחזור אמשיך לברמן אלמד לנגן על גיטרה ואקים להקה (נשמע מבטיח לא?).

כל כך חיכיתי לספטמבר, היו אמורים לקרות דברים גדולים החודש אבל בסוף לא ואני מניחה שגם עם זה אלמד להתמודד. כזה הוא טבע האדם לשורד מאכזבה לאכזבה.

בחיי שנהרסו לי יותר מידי שירים הקיץ.

אני זוכרת שנזרקנו באיזו חורשה מחוקים מאהבה

הייתי צמאה אליך כל כך לגוף שלך למגע למבט 
היית מלא ברעל, את כל הארס שלך החדרת לתוכי
כזאת אני, מערבבת את הגוף עם הרגש
אתה יודע להפריד, הסתכלת על השמים ולא עליי

מחכים לך דברים גדולים, אני לא חלק מהם
ושם מעבר להר כשהשמש נעלמה נעלמת יחד איתה

רחוק רחוק מכאן, רחוק ממני