לפעמים אני חושבת מה יקרה אם ניפרד אני אמצא את עצמי בלב העיר שאני כל כך שונאת, רחוקה מהבית, מהחברים ומהמשפחה.
אני בטח אתחיל לשווק את עצמי מחדש, אכיר מישהו באיזו אפליקציה נצא לכמה דייטים אני אספר על עצמי שאני אוהבת לטייל שאני בוכה משירים ושהחלום שלי הוא להציל את העולם. הוא יהנהן יחשוב שזה מגניב אם נזדיין לילה אחד ויחזיר לי את הלב שלי עוד לפני שהספיק בכלל לקחת.
הבעיה היא שכולם עסוקים באהבה בעיר הזאת, הם מסתררים מאחורי מסך ומחפשים אותה. לפעמים החיפוש מתרחש גם בחושך בפאבים האפלים ביותר בשעות החשוכות רגע לפני שעולה השמש ומאירה את הרחובות המלוכלכים. מי שיתבונן מהצד כנראה ימצא איזה שיכור או שיכורה שלא הצליחו לקיים את הבטחתם שהלילה הם לא יעשו את זה. אבל כהרגלי המתבוננים ששום דבר לא מפתיע אותם כי כאן הכל יכול לקרות הם פשוט ימשיכו ללכת. עוד מעט נחגוג שנתיים ביחד ואתה מדבר על לטוס ולטייל לבד בקצה השני של העולם. האמת היא שאני אצליח להתגבר על הפרידה ממך כי אם יש משהו שהעיר הזאת יודעת לרפא זה את שבורי הלב שבכל לילה היא מציעה להם שפע של טורפים ליליים שמחפשים את הטרף הכי קל לצוד. זה יהיה קל. אני אמשיך בשלי ואתה בשלך. ואז תישאר עוד זיכרון של מישהו שפעם מילא את שולחן השבת בריח של חלות שזה עתה יצאו מהתנור ובארון תישאר שימלה לבנה תלויה שתזכיר לי שחשבת עליי רגע לפני שקנית לי אותה. ויום אחד אחרי הרבה זמן ניפגש במקרה מתחת לסופר אני אקנה חלב סויה ואתה בידיוק תחזור משיעור שהעברת בגיטרה נחליף כמה מילים ואז תחלוף המחשבה "ומה אם..." וכל אחד ישן במיטה שלו והזיכרון על הלילות המטורפים שהעברנו ביחד יראו כמו לא יותר מחלום רחוק.
אני מוכנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
