על קצות האצבעות

מה לי למשחקי מחשב?

ההתמחות הגדולה שלי היא משחק באבלס, שבו זריזות האצבעות היחידה הנדרשת היא להצביע עם העכבר על הנקודה הרצויה במסך וללחץ. אני לא אומרת, לפעמים צריך גם לכוון מכה דרך הקיר כדי להגיע למקומות מסובכים, אבל בגדול זה ממש פשוט.

לא צריך אסטרטגיות ולא זריזות ידיים ובטח ובטח לא לפצל את תשומת הלב לשני מוקדים או יותר.

ובכל זאת, אחרי שהצלחתי לחבר את ה - PS2 [לא יאמן איך שנשים נוטות לייחס לעצמן דברים שלא עשו, אבא שלי פעם שיפץ את ביתו, שבר קירות, טייח, החליף צנרת, חוטי חשמל, הכל. ומדי פעם , במהלך העבודה היתה אשתו באה עם חברות ומסבירה : פה שברתי קיר, פה אני שמה קרמיקה.... ואבא שלי, עומד מהצד ונקרע מצחוק - את??? את שברת??] בכל אופן, אחרי שחובר לו ה-PS2 יחדיו, הגיע אלי גם משחק שהוא לגמרי לגמרי של בנים.

צריך להסיע איזה בוס של מאפיה לאן שהוא בתוך עיר ואחר כך יש עוד משימות. זה שאני בכלל יודעת שיש עוד משימות זה רק אומר שהצלחתי בסופו של דבר, ממש ממש בסופו, אגב, להגיע עם המכונית ממקום למקום בלי לרסק אותה לחלוטין.

בדרך להצלחה הזו השכלתי לטבוע איתה בים, להעלות אותה באש, להפוך אותה בשלושה היפוכים מרשימים, ליפול ממצוק, להכנס בקירות, להפיל עמודי חשמל, לדרוס רוכבי קטנוע , להתנגש באינספור מכוניות ולעלות על המון הולכי רגל תמימים. שאגב מזנקים ממקומם מייד אחרי שירדתי מהם. המשחק ריאליסטי מאין כמוהו... אה כן, גם רדפה אחרי משטרה והרביצו לי אנשים נזעמים שחטפתי להם את הרכב. (הם תמיד ניצחו, אני ממש לא טובה בללכת מכות)

הצלחתי לפרק את כל הדלתות באוטו, לקמט את הבגאז' והפגוש, להעיף את מכסה המנוע ולשפשף בו כל חלקה טובה.

כל עליה על מדרכה, פגיעה בעצם זר או התקלות בקיר מרעידה את הג'ויסטיק ביד, מה שעושה לי מייד חשק אדיר לעשות את זה עוד פעם.

בהתחלה לא הבנתי לאן אני צריכה לנסוע , עד שקלטתי את הריבוע הקטן בפינת המסך שמראה לי את הדרך ואז ניסיתי לחלק קשב ולראות לאן אני נוסעת תוך כדי נסיעה.

בסוף גייסתי נווטת שאמרה לי לאן אני צריכה לפנות וככה הצלחנו בכוחות משותפים להביא את הבוס לבית הבטוח או משהו כזה, התלבשתי כמו גנגסטר (אין דמות של אישה נהגת? אני חייבת לבדוק את זה) והמשכתי בדרכי.

כל ההתרחשות היתה מלווה בפרצי צחוק משתקים ושאגות שמחה שלא היו מביישות אוהדי ביתר ירושליים.

עוד לא הבנתי לחלוטין את תפקידי כל הכפתורים בג'ויסטיק, אבל אני בדרך לשם.

אוי, זה כייף.

שעה וחצי אחר כך:

אפשר גם ללכת ברגל והשתפרתי בללכת מכות (אחד על אחד, אני לוקחת בגדול) והכי כייף לגנוב איזה אופנוע.