ממילא הכל הורמונלי, אז למה לטרוח.
בא לי או לא בא לי לפי המיקום המדוייק שלי במחזור החודשי.
השבוע לא בא לי, אז אפילו לא התקשרתי. החלטתי לבטל את הטלפון השבועי. בשביל מה לטרוח? אם הוא ירצה, שיתקשר בעצמו. תמיד אני זו שמתקשרת. הוא תמיד שמח מאד לטלפון שלי וכמו שאומר תלם - הוא גם תמיד תמיד בא. אבל בכל זאת, נכון לעכשיו נמאס לי ליזום את הקשר ולשמר אותו.
אולי הוא ישים לב אחרי שבועיים שלושה שאני לא מתקשרת ויתקשר בעצמו כדי לברר אם קרה משהו, או אם אני כועסת עליו. ואני אגיד שלא ושנחמד שהוא מצליח למצוא את המספר שלי ולעשות את פעולת החיוג המסובכת.
והוא יגיד שהוא לא אוהב להפריע לי, כי החיים שלי כאלה עמוסים ואני, לשם שינוי, אגיד לו שהגיע הזמן למצוא איזה תירוצים חדשים מהניילונים, כי הישנים השחוקים האלה כבר לא תופסים.
כוח הצלה שאלה אותי מה קרה שנמאס לי הפעם. באמת נחמד מצידה שלא הדגישה את המילה 'הפעם' . אמרתי לה שההגדרה החדשה שאני יכולה לתת לו היא שבמקרה שלו אלוהים נתן שיניים למי שאין לו אגוזים .
כלומר, יש לו פוטנציאל מדהים והוא לא מנסה אפילו לממש אותו.
מבחינתי זה טרן אוף רציני ביותר. לא שזה חדש לי, רק שההבנה עד כמה יש פוטנציאל ועד כמה הוא לא מנוצל התחדדה לי בפעם האחרונה שהוא היה.
לא עושה לי את זה מישהו שנותן לחיים לעבור על פניו בלי לנצל את היתרונות שיש לו.
לא מדליק אותי מישהו שחי מהיד לפה בכל תחום אפשרי בחייו.
לא מרגשת אותי שקיעה משועממת ועייפה בשגרה.
לא מחרמנת אותי תחושת כשלון כשלא נעשה מאמץ להצליח.
מצד שני, לעזאזל, הוא הזיון הכי טוב שהיה לי אי פעם.
אולי יום אחד אצליח להגמל מזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
