על קצות האצבעות

היה טוב מאד, היה ממש טוב, עלתה על כל הציפיות ארוחת יום ההולדת שלי.

זה התחיל לא משהו, לפנות ערב הרגשתי לא טוב, היתה לי בחילה נוראית וחששתי שאולי נדבקתי בוירוס של הקאות. וירוס של הקאות, לכל הדעות אינו שילוב מוצלח עם אירוח חברים לארוחת ערב עליה את עובדת יומיים.

אז לקחתי כדור פרמין וקויתי לטוב.

הטוב הגיע כאשר תלם בא מעט מוקדם מהשעה היעודה על מנת לעזור לי בסידורים האחרונים. לא היה כבר מה לסדר, כי עד לאותו רגע סידרתי הכל , בעיקר על מנת להמנע מרגעים בהם אני לא עושה כלום ונעשית מודעת יותר לתחושות הלא נעימות של הבחילה והסחרחורת. כיוון שלא היה מה לעשות, הוצאתי את בקבוקי היין ושם חיכתה לנו הפתעה נהדרת, אחד הבקבוקים היה יין מרלו של כרם יפתחאל שתלם הביא לי פעם ואמר לי לשמור ליום הולדת כי זה יין ממש מיוחד וטוב. פתחנו את היין ונוכחנו שהיין באמת מעולה וטעים במיוחד, ואמרנו לעצמנו שטוב ששמרנו אותו ליום הולדת תוך כדי שאנחנו שותים ומביאים את הבקבוק למצב שבו אחרים לא יכלו ליהנות ממנו...

האחרים התחילו להגיע לאט לאט, בקצב אידאלי שאפשר לנו להטמיע את אלו שהגיעו לרמה כזו שכשהגיעו הבאים בתור, הקודמים כבר הרגישו ממש בבית.

אחרון חביב הגיע הגמל, לא שזה הפתיע אותי, ידעתי שהוא יגיע מאוחר, כמו שכולם ידעו, האיחור שלו בן רבע השעה היה כל כך צפוי ומשעשע שתלם אמר שהוא יודע שהגמל עמד בחוץ בחושך וחיכה שכולם יכנסו כדי לעשות את הכניסה שלו.

תלם הביא איתו את זוגתו החדשה שהתגלתה כאשה מקסימה, חמה, יפה ואינטלגנטית ונתח סינטה עשוי היטב, רך ועסיסי ומלא טעם.

הנה לך מילולי, הצליח לו מעל המשוער, גם בת זוג מצויינת וגם נתח סינטה מעולה, בחלומות הורודים ביותר אי אפשר היה לחלום על כזו הצלחה.

יוגה באה עם בן זוגה ועם סלט פירות גדול ומיד הרגישה נהדר והיתה מקסימה ביותר, חששותי שמא לא תשתלב באוירה השתה ואכול, התפוגגו כאותו ערפל של בוקר עם זריחת השמש.

חוץ מהם, באו כוח הצלה עם סלט חסה מדהים שהיא עושה ועם בן זוגה.

באו, המהנדס, בקבוק ערק והמעצבנת שלו שחוץ מזה שהזעיקה אותי להרגיע את הבת שלה בשיחה למצפה רמון, לא עלתה לאף אחד ממש על העצבים. היה עוד זוג שהיה אמור לבוא, אבל הבייבי סיטר הבריזה להם ברגע האחרון ולכן היינו רק עשרה אנשים.

בדיעבד זה היה מצוין, כי הצלחנו לשבת כולנו סביב השולחן בלי לדרוך אחד לשני על המרפק, אך בכל זאת בחברותא נהדרת. 

הגמל התבקש להביא שישית בירות, אז הוא הביא שמונה, בטיעון התמוה שהוא לא זוכר איזו בירה אמרתי לו שאני אוהבת, אז הוא הביא כמה סוגים.

האוכל היה משובח, הפרגיות יצאו סוף הדרך והנה מתכון מקוצר:

מילוי לפרגיות-

אורז מבושל + כבד עוף שטוגן ונאטם קלות במחבת עם הרבה בצל ומעט רכז רימונים+ מישמישים קצוצים+מעט םטרוזיליה קצוצה.

עכשיו החלק המסובך, ממלאים כל פרגיות בכף מילוי ומניחים אותה בתבנית כשהחלק הפתוח כלפי מטה, דוחסים אותן זו לזו כדי ש"יחזיקו" והמילוי לא ישפך מהן. אחרי כל זה מורחים כל אחת מהן במעט ריבת אפרסקים תוצרת בית מדוללת במעט מים ולתנור.

כמו כן היו תחתיות ארטישוק ממולאות קינואה עבור יוגה הצימחונית (זה טוב גם לטיבעונים) להלן מתכון מקוצר:

מילוי לתחתיות ארטישוק-

מטגנים בצל גדול, מוסיפים לו עגבניה מגוררת בלי קליפה, מוסיפים לו גזר מגורר, אחרי שהכל מתרכך מוסיפים פטרוזיליה קצוצה ומורידים מהאש. מערבבים עם כוס קינואה מוכנה וממלאים את תחתיות הארטישוק.

את התחתיות מסדרים בסוטאז' גדול שבתוכו משתכשכים מבעוד מועד -כרישה שטוגנה ואליה חברו, מיץ של תפוז, מיץ של לימון ופרוסות של לימון או שניים.

באופן כללי כדאי לתבל את האוכל, אז תוסיפו מלח ופלפל במקומות שראוי שבהם מן הראוי שיתווספו המלח והפלפל.

למרבה הפלא, האכילה לא הפריעה לסועדים לדבר ולצחוק לאורך כל הדרך, במשך שעתיים וחצי. 

מה שמפתיע אותי בארוחות האלה זה שכולם מדברים עם כולם, חוש ההומור דומה והשיחה תמיד זורמת בקלילות ונינוחות ובעיקר השמחה כל כך מדבקת  שכולם מחייכים מאד.

אושר אמיתי, מרחיב לב, כייף, תענוג. 

הסתכלתי סביב ואמרתי לעצמי שהאנשים האלה אוהבים אותי, שמחים להיות פה, ואיזה תענוג זה לחשוב ש"אמור לי מי חברייך ואומר לך מי אתה" כי החברים האלה אומרים עלי בעיקר דברים טובים.

קרוב לחצות המסיבה התחילה להתפזר, קודם יוגה ובן זוגה, ואחר כך האחרים, ומי נשאר בסוף, עד אחת בלילה? מי שתמיד נשאר בסוף, המהנדס והמעצבנת שיש להם ליקוי קל בהבנת הסיטואציה החברתית (כפי שאני מתחילה לחשוד). כיוון שהייתי כבר עייפה ובעיקר רציתי כבר להשאר לבד עם הגמל, התחלתי לחסל את המעט שנשאר לחסל, עוד קודם כשפיניתי את השולחן לקראת הקינוח, תלם ואחר כך גם הגמל קמו לעזור לי לארוז, לשטוף ולארגן את המטבח. אני אף פעם לא אומרת לא לעזרה ולכן הפינוי היה קל ומהיר, כך שבסוף נשאר רק לקפל את השולחן ולדחוף אותו למקום. זה בדיוק מה שעשיתי כדי לרמוז למהנדס ולמעצבנתו שאחרי הקינוח, הקפה והעובדה שכולם הלכו, זה הזמן ללכת הביתה. זה לא ממש עזר, הם עמדו והמשיכו לדבר עד שלגמל נמאס והוא אמר להם בחביבות - תודה שבאתם, לילה טוב ונסיעה טובה. 

את זה הם הבינו והלכו סוף סוף.

מאחר והכל היה נקי ומצוחצח לא נשאר אלא לצנוח למיטה, וכפי הנראה להרדם דקה אחר כך, מאושרת מאוד כשראשי מונח על זרועו של הגמל.

רק בשביל לאזן - למחרת בבוקר רבנו ריב נוראי, הגמל ואני (אבל אפילו הריב הסתיים בשלום).