בסוף השבוע נפל לי לידיים עיתון למשך מספר דקות ופתחתי אותו בדיוק בעמוד שבו היה כתוב שמחקר חדש ונרחב מצא שפעילות גופנית עשויה לתרום להשמנה. מעניין מאד, חשבתי לעצמי והמשכתי לקרוא עוד קצת. הסיפור שבא להוכיח את הטענה היה על אשה שסבלה תמיד ממשקל יתר גדול והחליטה יום אחד לטפל בעניין. התחילה לעשות פעילות גופנית כאילו אין מחר, הזיעה והתאמצה, התנשפה ופיתחה שפשפות בכל מקום והנה בעוד חבריה לקבוצה מאבדים קילוגרם אחרי קילוגרם עלתה היא למשקל רק כדי לגלות שלא רק שלא ירדה, אלא אף עלתה.
בהמשך היא מספרת שהאימונים עוררו בה תאבון גדול ותחושת צורך לפצות את עצמה על המאמצים הכבירים שעשתה ולכן היתה מפנקת את עצמה במיני מאפים עתירי שומן וקצפות מנחמות.
אז לא, זה לא הספורט שבגללו עולים במשקל, זה פשוט הבנאדם שלא מצליח לעשות את החשבון הפשוט והיחיד שיש בעניני הרזיה והשמנה:
מי שרוצה לרזות צריך להוציא יותר אנרגיה מזו שהוא מכניס. וזהו.
אי אפשר להאשים את הספורט ורוחות השמיים והמזלות והכוכבים בהכל, צריך לקחת קצת אחריות על המעשים. זה לא הספורט שתורם להשמנה אלא האכילה הלא מבוקרת שאחריו. וכמובן שאפשר גם אחרת.
סתם הרגיז אותי שיוצאים בכותרות ענק שקריות. יש כל כך הרבה אנשים שיאחזו בכותרות הללו כבקרני המזבח ובראשם כל שרלטני הדיאטות למינהם. ואחריהם כל אלה שחושבים שאם הם ירעיבו את עצמם למשך כמה שבועות יפתרו בעיותיהם.
במקום ללמוד על דרך חיים נבונה ונכונה מפרסמים בקלות ראש מחקרים מוטים שמקדמים דרך חיים והתנהגות שאינה בריאה ונבונה.
כאילו שחסר לי על מה להתרגז גם ככה.
באמת.
זהו, זה מה שרציתי להגיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
