על קצות האצבעות

ההולטר לב שלי חזר, התוצאות מענינות מאד או במילים של רופא המשפחה - ברדיקרדיה קיצונית.
עד כמה קיצונית?הדופק שלי הצליח לרדת עד ל 33 פעימות לדקה. שזה בערך פעימה אחת בשתי שניות שזה, לכל הדעות,  מעט מאד פעימות לדקה
אז מה עכשיו? עכשיו המערכת קצת מבוהלת ורוצה להטיס אותי לבדיקת קרדיולוג שמתמחה בהפרעות קצב, רק מה, בפריפריה שלי אין רופא כזה מלבד בבית החולים הגדול האיזורי, ולחכות לתור למרפאת הפרעות קצב לוקח כמה חודשים.

ניסיתי למצוא את הרופא המומחה להפרעות קצב הזה במרפאה פרטית דרך הביטוח המושלם ומסתבר שהמקום הכי קרוב שבו הוא עובד הוא במרחק שעה וחצי נסיעה ממני.
כמה טוב לגור בפריפריה!
תוכנית מספר 2 היא לפנות לקרדיולוג "רגיל" ושהוא יפנה אותי בדחיפות למרפאה של בית החולים. או קיי, זו דאגה אחת שתפתר במהרה כך או אחרת וטוב שהיא קיימת כי היא מסיחה את דעתי חלקית מהבעיה האמיתית שהיא : מה עושים עם ברדיקרדיה כזו?
הדבר הראשון שעולה על דעתי הוא קוצב לב. והמחשבה הזו לבדה די בה כדי לשלוח אותי אחוזת בחילה לנשום קצת אויר בחוץ, קוצב לב????

מה שטוב במחשבה הזו , זו העובדה שהפניקה מעלה לי את הדופק באופן מיידי. ומייד אני נעשית ברדיקרדית הרבה פחות.
מייד אחר כך אני מזכירה לעצמי שאין טעם לרתום את הסוסים לפני העגלה ועדיף שאשמע ממומחה לעניין מה באמת עושים במקרים כאלו ועד כמה זה חמור.

מעניין אם בגלל זה קר לי רוב הזמן ואם בגלל זה אני עייפה רוב הזמן.

מעניין כמה זמן אני חיה ככה בלי לדעת.