על קצות האצבעות

לא השתנה כמעט כלום, אולי נעשיתי קצת יותר טובה, משופרת, עוד קצת חייתי והרגשתי, עוד קצת פגשתי אנשים, עוד קצת חידדתי את הציניות . התקרבתי הרבה יותר לסיום הלימודים (כבר ממש רואים את הסוף).

קרו דברים, אבל שום דבר לא דרמטי, אולי אני מפוייסת קצת יותר.

חגגתי ארבעים, אבל זה היה כבר ממש מזמן.

גיליתי שרוב הזמן טוב לי וזה בגלל שהחלטתי שכך יהיה.

דברים קטנים גורמים לי להיות מאושרת.

כמו למשל שהיום יום שישי והבית נקי ומריח נהדר ושקט.

ואני יכולה לשמוע את המוזיקה שאני אוהבת מתנגנת ולשבת בחוץ, להשקיף על הגינה שלי ואפילו להתחמם בשמש שהציצה היום.

לא הכרתי מישהו חדש ומעניין, לא התקרבתי לזוגיות יותר מקודם.

הגמל עדיין בתמונה.

כמו תמיד.

אבל אפילו הוא לא כרוך בזמן האחרון במצוקות וייסורים.

די מדאיג, לא?

איפה התהפוכות הרגשיות?

איפה רכבת ההרים הנורמלית שלי?

יתכן שאני מתבגרת?