אחח, נעורים... חחח

אין ספק שזו אחת התקופות המוזרות בחיים

אני זוכרת שהייתי ילדה קטנה, גדלתי בשכונה עם שני  ידידים טובים שהכרתי מגיל שנתיים, אחד מהם גדול ממני ב4 שנים, כשהוא הפך לנער תמיד חשבתי לעצמי, איך הוא יכול לישון כל כך הרבה??

אני הייתי מהילדים האלה (אני חושבת שזה כולנו, אבל תקנו אותי אם אני טועה) שכל שבת קמים בסביבות שש בבוקר מלאים באנרגיות ומעירים כל אחד רק מהרעש שהם עושים - לגמרי "במקרה" כמובן.

בתכלס יש ימים שאנחנו מייחלים (טחח "מייחלים"... כאפות) להיות כבר בני 30 (נסחפתי, 25 ?), עם משפחה, או לפחות בעל, בלי ההורים המעצבנים או הבית ספר הבהחלט מיותר .

אבל כמו שכל זקן (מבוגר, אבל לקרוא להם זקנים זה פשוט הרבה יותר כיף) יגיד לנו אחרי כל תלונה קטנה על המצב שאנחנו נמצאים בו - אנחנו נתגעגע לגיל הזה וכדאי שנתחיל לנצל אותו.

לדעתי קשה מאוד לנצל את הגיל הזה פה בארץ כשאנחנו יושבים ורואים סדרות מחו"ל על בני נוער שמסתובבים בניו יורק וLA, יוצאים כל ערב למסיבה עם חתיך רנדומלי וכמויות מטורפות של אלכוהול, שאיכשהו בני 16 השיגו גישה אליהם..

אבל אל תטעו, בארץ יש לנו תחליפים מכובדים דווקא לכל הפוזה הזאת.. את LA החלפנו בתל אביב, את המסיבות הענקיות החלפנו בספסל בפארק, את החתיך החלפנו בחבר/ ידיד טוב שלנו שאיכשהו עם הרבה אהבה נראה יחסית טוב ואת הכמויות המטורפות של האלכוהול החלפנו בפחית בלו וודקה. דווקא נחמד

בדומה להרבה פוסטים מגניבים שאני קוראת, גם לי בא לעשות רשימה נחמדה כזאת, שתזכיר לי שהגיל הזה דווקא לא כל כך נורא... אז ככה זה:

הייתרונות בלהיות בת / בן נוער

1. המראה - למרות שרובנו מעבירים את רוב השנים היפות בלהתלונן על המשקל/ הפנים/ הגוף או כל דבר חיצוני אחר שלא לטעמנו, יש רגעים שכיף לדעת שאנחנו לא נראים כמו הזקנה המקומטת מתחנת האוטובוס, שהעור שלנו מתוח ובריא (תלוי בכמות החצ'קונים שלנו אבל גם אז, לפחות כמו צימוק אני לא אראה בכמה שנים הבאות...) וכמובן, יש לנו מספיק תרופות וניתוחים בעולם המודרני שיסדרו כל מה שמציק לנו בעין.

2. החברים - חברים הם אחד הייתרונות הגדולים בגיל הזה ואין ספק לגבי זה. כשהמשפחה שגדלנו איתה כבר מתחילה לשעמם וההורים כאילו עושים כל דבר אפשרי כדי להוציא אותנו מדעתנו לגמרי, וכמובן שלמשפחה משלנו אנחנו עוד לא כשירים, החברים הם הדבר הכי מעניין ומרגיע שיהיה לצידנו כמעט בכל שעה שנצתרך. הם תומכים, אוהבים, מצחיקים, ולא כמו משפחה - חברים אפשר לבחור. לכולנו יש חבר/ה הכי טוב/ה שברגעים מסויימים, נראה שבלעדיו/ה החיים היו הרבה יותר קשים, אז ברגע מרגש זה אני רוצה להגיד תודה לחברים שלי שתמיד יודעים איך לעודד אותי ויהיו שם בשבילי מתי שאני רק צריכה

3. המשפחה - כן כן, אני יודעת שאני  לגמרי סותרת את עצמי פה, אבל אתם יודעים שאחרי הכל, אתם חייבים להם את החיים שלכם על הבית, האוכל, התמיכה, האהבה, ובתכלס? על זה שבזכותם אתם .. אממ.. קיימים.

גם כשאבא מספר את הבדיחות ה"נורא מצחיקות" ששמעת כבר 30 אלף פעמים ובא לך פשוט להתפוצץ עליו ולהגיד שהבדיחה הזאת הייתה מצחיקה בפעם ה400, כשהיינו בני 6, עכשיו? היא כבר ממש לא. כשאמא מבקשת הרבה יותר מידי באותו זמן ואנחנו בכלל נורא נורא עסוקים עם חברה בפייסבוק בעניין של חיים או מוות - מה אנחנו לובשים (בעיקר לובשות) היום בערב, ובא לך פשוט לעשות עליה MUTE לכמה שעות. וכשהאחים הגדולים (שלי אין, אז אני לא יודעת בדיוק מה הם עושים, אבל הם ללא ספק מעצבנים את כל מי שיש לו אחים גדולים!) או הקטנים מתרוצצים בין הרגליים ומבקשים דברים שלא כל כך בא לך לעשות עכשיו כמו, לעזור להם להגיע לברז בשירותים או לקרוא משהו במחשב כי זה באנגלית (וואו, אני כבר ממש לא זוכרת איזה דבר טוב באתי להגיד על החבורה המעצבנת הזאת, אבל נתאמץ)  הם בכל זאת המשפחה שלכם ובלעדיהם החיים לא היו אותו דבר, או לא היו בכלל ! 

4. בית ספר - היום אני ממש בקטע של לסתור את עצמי כי אני זוכרת שאיפשהו פה כתבתי שבית ספר הוא מיותר, אבל בכל זאת, איפה תרכשו ידע לחיים? איפה תכירו טיפוסים כמו המורים הווירדואים שאין בשום מקום אחר? והכי הכי חשוב, איפה תכירו את כל החברים ?? 

אז כן כן, בגרויות, מבחנים, מורים מעצבנים... לחץ לחץ לחץ

הבית ספר הוא פשוט ערמה של לחץ, אבל כמו שאמרתי, הוא נחוץ לנו בשביל הצלחה בהמשך החיים (כי בלי תעודת בגרות אתם פשוט לא קיימים בעיניי האנשים המצליחים שתנסו להתקבל אצלהם לעבודה בעתיד) וגם את רוב החברים (ע"ע) שעושים לנו את החיים בגיל הזה הרבה יותר נעימים, בעצם הכרתם שם.

5. לגלות/ להמציא את עצמך - בגיל (המבלבל ביותר) הזה, אנחנו בעצם יוצרים ומגלים חלקים גדולים באישיות שלנו ובאדם הבוגר שאנחנו גודלים להיות... אם אנחנו מחליטים לעשות מייקאובר ולשנות כמעט לגמרי את המראה שלנו או אם אנחנו מחליטים לעשות צעד ולהפוך לאדם טוב ואכפתי יותר. תודו שאין דבר כיף יותר ממייק אובר מטורף (: טוב, חוץ מהמחמאות שמקבלים אחרי

6. אהבה - אהבה היא בלי ספק האפ-סייד הכי גדול בגיל הזה ! 

אין משהו מרגש יותר מהבום בלב כשאנחנו רואים אותו/ אותה, מהפרפרים בבטן כשמדברים איתו/ איתה ומהסיפוק המשגע כשמקבלים סוג של חיבה מצידו/ה :) 

בתור מישהי עם חבר אני רואה את האהבה בגיל שלנו בתור משהו כיף שנותן לנו דברים חדשים לנסות, להרגיש ולעשות.. גם לפני שהיה לי חבר הייתי מהבנות שתמיד יש להן משהו למישהו והוא אחד מהאנשים החשבים שיש לה באותה תקופה שהיא אוהבת אותו. 

מה שבטוח, שבגיל שלנו לאהוב מישהו או להיות בן/ בת זוג של מישהו זה שונה לחלוטין מבגיל מבוגר יותר, כשהכל דייטים רציניים ודיברוים על עבודה ומזג האוויר. סתם, אני בטוחה שאהבה היא אהבה בכל גיל... אבל את האהבה הראשונה ומלאת ההורמונים והריגושים אי אפשר לשחזר בשום גיל אחר.

אז אני חושבת שזהו... אלו הדברים העיקריים, אם יש לכם תיקונים או דברים להוסיף, בבקשה, אני אשמח לביקורת ושיתוף של הדעה שלכם (לא, תגובות נאצה לא נחשב לביקורת או דעה. =.= )

עד הפוסט הבא, ביי חברים ♥