אשליות

ב"ה

צעד.

צעד ועוד צעד. הצעדים אחרים משל אחרים.

צעד.

צעד אחרי צעד. מה הופך אותם לכל כך שונים.

צעד. הגב שלי? הרגליים שלי? העמידה שלי? העקבים שלי?

קצב שונה, צעד שונה.

רגל שונה, הרגל שונה, דעה שונה.

פעם אמרו ללכת רק על הקווים. צעד לאחר צעד. רק על הקווים.

לא לשמאל, לא ימין, לא מעל, לא מתחת, לא מאחור ולא מלפנים. רק על הקווים.

וכל החיים שלי אני הולכת רק על הקווים. מחקה צעדים אחרים. מתבוננת על הרגליים שלי. מפחדת להראות את ההליכה שלי. ההליכה שלי לא מספיק טובה. שהרגל לא מעוקלת כמו שצריך. שההליכה אינה ישרה לגמרי. אף אחד לא יחקה את ההליכה שלי.

מה נכון? מה ההליכה הנכונה? מה הקצב הנכון? למה אני לא בקצב הנכון?

למה כל פעם אני מנסה להיות הליכה אחרת? לא מספיק אמיצה לאמץ לעצמי הליכה משלי.

מתבוננת באחרים, רואה איך הם זזים ומנסה להבין מה הסוד.

מה הסוד להליכה מושלמת.

מה נכון? מה לא נכון? מה החוקים?

אולי אני הולכת נכון? אולי אני רק לא יודעת זאת?

מה לא לעשות? מה לעשות?

ללכת על קווים או לחרוג מהגבולות?

שמאל, ימין, למעלה, למטה, מאחור, מלפנים!

לסטות מהקווים, ללכת על מים, להעז, לנסות!

לא לפחד למעוד, ליפול, לחבוט את הברכיים.

לא לפחד לזחול, לעמוד, לצעוד.

להשתפשף, להיכוות, להישרף, לחוות.

ללכת על אבנים, ללכת על אש, ללכת על המים, ללכת על האדמה.

ללכת, בלי פחד, להיות אני.

לא צריכה להיות צעדים של אנשים אחרים.

גב של אנשים אחרים, רגליים של אנשים אחרים, עקבים של אנשים אחרים

חשיבה של אנשים אחרים.

לא צריכה להיות אנשים אחרים.

צריכה להיות אני.

עם ההליכה שלי. עם הצעד שלי. גם אם הוא לא ישר. גם אם הוא עקום.

להתמודד עם זה. לשים ספידה, נעליים אורטופדיות.

לקפוץ מעל המכשול. כמו מרוץ מכשולים שבניתי לעצמי. למעוד לתוך בריכת בוץ אבל לקום מיד.

אני מתבוננת. עייפה מלקנא בצעדים של אחרים.

מנסה לבנות צעדים משלי.

זו המשימה החדשה שלי. האתגר החדש שלי.

ובכן אני ראיתי שינוי של עצמי

הגיע הזמן שאני אראה אותו לעולם.

צעד אחר צעד, לאט ובזהירות.

אפילו עם מקל אם צריך.

אבל אני בדרך הנכונה, בשביל הנכון

גם אם זה להתנער מהקווים שבניתי לעצמי.