(בסימן גבס חדש, 29 שעות לטיסה וצורך לכתוב)

אני מבטיחה לא לשכוח עד כמה הייתי מאושרת בשישי-שבת האחרונים, ולנסות ולשמר את ההרגשה הזאת כשקשה.

אני מבטיחה לבכות כשצריך, או כשלא. ממילא זה בא לי די בקלות.

*אני מבטיחה לסיים לכתוב לפני 1 לפנות בוקר, זה כבר די קריטי.

אני מבטיחה לשמור על קשר עם כל מי שיקר לי, בדרך כזאת או אחרת.

אני מבטיחה ללכת לאפטלינג, להכנס למבוך בהתחלה ולצאת בשלום.

אני מבטיחה לחזור לאמסטרדם, לטייל במסלולים מוכרים ומוכרים פחות ולבדוק האם האנשים באמת נחמדים פחות מבמאסטריכט.

אני מבטיחה לבדוק האם השוקולד הבלגי באמת טעים, כנ"ל ופל בלגי או נקניקיות גרמניות.

אני מבטיחה לעדכן במצב רוח מרומם ובשמחה.

אני מבטיחה לזכור את התחושה של ריצה למרחב מוגן.

אני מבטיחה לנסות ולתאר אותה לכמה שיותר אנשים.

אני מבטיחה לייצג את ישראל שלי, ולא של אף אחד אחר.

אני מבטיחה להיות פתוחה ומנומסת בנושא, עד גבול מסוים.

אני מבטיחה לקבוע גבולות מאוד ברורים וחדים.

אני מבטיחה לשמור כל דבר שיזכיר לי את החוויה הזאת.

אני מבטיחה ללמוד כמו שצריך.

אני מבטיחה לבקש ולקבל עזרה בעת הצורך.

אני מבטיחה לעיין במכתבי הטיסה אחת לכמה זמן ולהתמלא בכוחות (עוד לא קראתי אותם אבל יש לי תחושה טובה בנושא).

אני מבטיחה לספר על הפרויקט לכמה שיותר אנשים.

אני מבטיחה לספר להם את האמת, כשאני אגלה אותה.

אני מבטיחה ללבוש מעיל. אני ממש שונאת מעילים.

אני מבטיחה להכיר את מאסטריכט.

אני מבטיחה להוסיף עוד סעיפים כשיתחשק לי.

אני מבטיחה לנסות ולקיים את הכל. 28 שעות לפני הטיסה.