אז מה עדן, מרגישה חזק את גיל ההתבגרות, אה?
כמה לחץ, כמה שאלות, כמה התלבטויות, כמה אומץ, כמה שמחה, כמה שגעונות.. רוצה לבלוע את כל העולם.
זאת תקופה טובה, של הבנה ושל עצב. של הרגשת דברים שפעם לא הרגשת.
של הכרת הסביבה, פתאום באמת מבינים מי באמת האנשים שנמצאים סביבך,
במי היית רוצה לבחור שיעמדו לצידך ויהיו קרובים אלייך.
כל דבר הוא כלכך עוצמתי ומרגישים אותו כלכך חזק.
קרמבו נותן לי זווית ראיה שונה. אני בצוות הדרכה וקודם כל זה משנה לי את המוח
הריבועי שלי ליותר מקורי ויותר פתוח ואני עושה דברים
פשוטים שבחיים לא עשיתי- כמה לצייר או לכתוב שלטים ענקיים.
והמפגש הזה עם הילדים המיוחדים האלה פשוט נותן לי כח ועוצמה ואהבה
לכל השבוע. אני רק מחכה שיגיע יום ראשון אחרי בצפר ולעשות מורל ולפגוש את כולם. הלב מחכה להתחמם.
אני מתבגרת אנד אי נו איט (:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
