אני אחת שמחפשת עבודה

בראשית העבירה לי את השרביט.נכון שכתבתי על זה,אבל היי,לא מסרבים להעברה נכון?
אני חושבת הפעם בפוסט הזה אשתף על הפעם הראשונה שנסעתי לירושלים.בעצם לא ממש פעם ראשונה כי כבר הייתי בה שהייתי עוד בבית ספר,אבל פעם ראשונה אחרי הרבה שנים.

הטיולים היחידים שלי היו רק שהייתי בבית ספר.זאת אומרת,חוץ מהמשפחה שהיינו הולכים לטיולים,הרבה שנים אחרי הצבא הייתי עסוקה בלחפש לעצמי עבודה.היות וכל המסביב לא ממש הקלו עליי,לא כל כך היה לי בראש המחשבה של טיולים ונסיעות.הפעם הראשונה שנסעתי הכי רחוק הייתה לירושלים.מאוד רציתי לנסוע,נורא רציתי להיות שוב בכותל המערבי.הייתי שם פעם והמקום והתחושה שהיו לי בה גרמו לי לרצות עוד ועוד לבקר.רק אחרי שאחותי וגיסי עברו לגור שם התחלתי עוד יותר לאהוב את העיר ירושלים ובכלל.לא משנה שמי שגר שם עוד מתלונן פה ושם אבל זו עיר שהיא לדעתי מאוד ממכרת.ברגע שאני נכנסת לעיר אני מרגישה שאני לא רוצה לחזור הביתה.כל פעם שנסעתי ואני נוסעת אני תמיד מצלמת את הנופים.לא חשוב אם זה כבר אותו הנוף שצילמתי,אני מצלמת אותו שוב ושוב רק כי כל פעם זה מרגיש כמו פעם ראשונה.אני נהנית לי מהנופים, נהנית מלהסתובב בעיר ולצלם דברים מכל מיני זוויות ולהעלות אותן בין זה לכאן או לפייסבוק/טוויטר/אינסטגרם.אני אוהבת לחלוק את היופי הזה.העיר הזאת מרגישה לי מאין חו"ל שעוד לא טסתי.אני אוהבת את המקומות העתיקים האלה! מדמיינת לעצמי שבכל הבתים האלה העתיקים,עתיקים,אני לא יודעת אם נטושים או לא,איך זה לגור שם.אני גם אוהבת את הנסיעה עצמה.כל פעם אני עולה לאטובוס הישיר אני מרגישה כאילו כל הנוסעים הם חלק מאיזה טיול שנתי..

אני כותבת כאן לא מעט על העיר ואני כותבת על החלום הזה של לטוס שבשביל אחרים זה קלי קלות,בשבילי,

שלא נסעתי לטיול או טסתי לכל מיני ארצות גם בגלל הפן הכלכלי והאישי החוויה של לנסוע במקומות בארץ זו חוויה גדולה בפני עצמה.ברור שאני אגשים את העניין של לטוס,אין לי ספק בזה,אבל עד שאגיע לשם אני מתחילה פה,במדינה שלי.בעיר הבירה.