אם אני לא דתייה אני פחות מאמינה? אני פחות בת אדם?
אם אני בת אדם טובה,אז זה לא נחשב?
אם אני אשמור שבת זה יעשה אותי מאושרת? זה יקנה לי משהו אצל ה'?
אם אלבש חצאית וכיסוי ראש,זה יעשה אותי בת אדם טובה יותר ממה שאני עכשיו?
מה שיש בפנים זה לא מה שחשוב? ה' לא ממתייחס ללב? אני בטוחה שלא
כי אני לא מבינה למה אם אני לא דתייה אז החיים שלי פחות יפים..החיים שלי יפים מאוד,אז נכון לא הכל
מושלם,אף אחד לא אמר שבחיים אין קושי אבל זה גם אצל כל אחד אחר,גם לדתיים.זה הכל שאלה של אמונה,
אמונה שיש בלב.אני לא חייבת להיות דתייה בשביל להרגיש קרובה לה'
אני מאמינה בה' ויש לי את האמונה שלי והדרך שלי.היא דתייה,חוזרת בתשובה,סבבה לה,אבל לשאול אותי
אם החילוניות שלי שווה משהו זה כמו שאני אשאל אותה למה היא מתפללת.
האמונה שלי זה לא כמו האמונה שלה.מה ההבדל בין חילונית כמוני לבין דתייה כמוה? אם אני עושה
דברים טובים ומשתדלת אז אני צריכה להיות דתייה בשביל באמת להרגיש שהדברים הטובים שלי מתוגמלים?
למה אני צריכה "לסחוט" את אלוהים? אם הייתי דתיה והייתי עושה דברים לא טובים זה היה נחשב לטוב? באמת!
אני בת אדם טובה,אני לא צריכה יותר מזה.אני יודעת מי אני.לכן אני בטוחה שגם ה' יודע.יודע שאני לא
צריכה להוכיח כלום.רק להיות אני.זה הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנון