זה מסוג הדברים האלה שלוקח לך זמן לקלוט...שפתאום אתה מפשפש בכיס סתם כי משעמם כי...בואו נודה בזה אתה באמצע שומקום שומר על אלוהים יודע מה כי הצבא הזה מטומטם...קופא מקור...ואתה חייב איזה שעשוע זמני...אז מחפש ומחפש ומוצא פתאום דברים כמו "הדרך אל הרמפות", "נכס לאומי", "מה לעשות במקרה של מעבר משגרה לחירום"...ועוד דברים שבתכלס לקח לי המון המון זמן לקלוט מה זה באמת אומר...
לפעמים אני חשבתי לעצמי שאם ההורים שלי ידעו באמת מה אני חושב על למות והחוסר אכפתיות הכמעט מוחלט שאני מפגין כלפיי החיים שלי הם היו נועלים אותי בחדר ולא נותנים לי לצאת אף פעם...אבל היי אני גדול עכשיו...ואני חייל...חייל קרבי..ויש לי נשק ואני יודע להשתמש בו...ויש לי טנק ואני יודע לירות בו...ויש לי המון דברים שלא באמת אכפת לי אם הם יהרגו אותי וכן לא אכפת לי לעלות לאוטו גם אם זה הבן אדם שאני יודע שנוהג הכי גרוע בעולם...או טיפה שתוי.
ובכל זאת באיזשהו מקום פנימי אכפת לי מלמות...אבל הוא נורא פנימי נדחוק ויוצא רק במקומות כאלה שיש לך זמן לחשוב...כי אתה באמצע שומקום וקופא מקור...ואז אתה מתחיל לחשוב שאתה מפחד...אבל זה נורמלי...ואתה מתחיל לחשוב שאתה לא שפוי...אבל זה סתם מלכוד 21 ובעצם זה השפיות שגורמת לך לחשוב את זה...ואז אתה מתחיל לחשוב על האנשים שאתה אוהב...וזה כואב...וזה כואב כל כך וכל שמירה מחדש...שפתאום איזה שיר שאתה שר מזכיר לך את הזאתי הקטנה שפעם אמרה שכיף לראות אותך שוב למרות שהיא ראתה אותך בדיוק לפני רבע שעה...או את הזאתי שביקרת בעיר השוממת שלה ואמרת לה שאפילו חם שם יותר מהמדבר...או הזאתי שאמרה לך שהיא שקלה להיות חברה שלך רק בערך 30% כי כבר ניהיית ידיד טוב מידיי שלה...ועוד הרבה הרבה דוגמאות...
ואז אתה מדליק סיגריה....(כן...פה זה החלק שבערך כל מי שמכיר אותי פה ירביץ לי...חזרתי לעשן...) ואתה תוהה מה גרם להתדרדרות הזאת אחרי שהכרחת את עצמך להפסיק...אפילו בלי שמישהו מסביבך יתלונן (יותר מהרגיל כי ליד כל מי שמעשן יש לפחות שלושה אנשים שמתלוננים)...
אז הגעתי לפלוגה המבצעית...ועכשיו אני באמת לוחם...וכבר יש לי הכשרה...ואני לומד איך לחיות בלי לישון כי אנחנו בשריון ואנחנו לא הולכים לישון עד שמסיימים לעבוד על הטנקים שזה יכול להיות בשלוש בלילה כשההשכמה בחמש...אבל אתה גדול..ואתה חייל...ונשבעת למון למען המולדת...אז מה אכפת לך בעצם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dark Something