אני לא יודע מה עבר עליי....טוב על מי אני פאקינג עובד? זה כמו תמיד אני רואה סרט או קורא משהו מעניין שישר גורם לי לחשוב ואז אני מגיע לשטויות האלה...לעזאזל אני סביר להניח יכול להגיד לכם מאיזה סרט/ספר/תקרית יצא כל סיפור וסיפור בבלוג המחורבן הזה...לעזאזל אני אפילו זוכר את הפסקא

 - אם יש גן עדן - רון לשם : "אני שפוי, זה בסדר. אין לי הלם קרב. במדינה שלנו אני ממש לא היחיד שהחזיק בגיל 21 גוף של חבר שלו בלי ראש. אפשר כמעט לומר שזה טבעי כאן אצלנו, להחזיק דבר כזה. ובהרבה כאב, עם יד על הלב, אני מוכרח לגלות לך את המחשבה שלי, והיא הכי לא פופולרית שאפשר: אם לא ישרוד שלום בינתיים, אני ארצה שגם הילד שלי יעבור את מה שעברתי שם אני, את האתגרים, את הכאבים והפחדים. הם גרמו לי להסתכל אחרת על העולם, לגלות את עצמי, את הדברים שחשובים לי, את האהבה למשפחה, את האהבה לחיים, את השברירות שלהם...התבגרתי שם, לטובה ולרעה, ואפילו היה לי שם טוב לפעמים.

וזה לא שבאמת עברתי משהו מהדברים האלה, או שהחזקתי גוף של חבר שלי בלי ראש...לעזאזל עדיין לא התחלתי את הפעילות המבצעית שלי...אבל עדיין...משהו בשמונה חודשים האלה של ההכשרה שינו אותי לגמרי...אני לא אותו אני...ובאמת שהיו הרבה פעמים שהרגשתי פשוט שלא היה לי עם מי לחלוק את זה...

על מה אני מדבר? תראו בעצמכם:

 - "אני יודע שאמרת שאת לא רוצה לדבר איתי ( http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=75189&blogcode=6029148 )..אבל יש סיכוי בשביל פרידה כמו שצריך להיפגש ולדבר על כוס קפה?"

 - "אה...תקשיב מבחינתי זה בסדר, אבל אל תצפה ממני למצוא נושאי שיחה."

 - "אחרי שמונה חודשים נראה לי שיש לי מספיק על מה לדבר. עוד כמה שבועות יש לי רגילה נמצא מתישהו בשבוע הזה להיפגש"

 - "בסדר"

התוכנית הייתה להיפגש בבית קפה אני אזבל את השכל על הצבא, המפקדים, החוויות, החברים אולי אפילו הטנקים קצת...ובנקודה שכמובן חייבת להגיע של השתיקה אני אעזור אומץ ואגיד לה כמה שהיא חסרה לי...כמה שהיא הייתה בין הדברים היחידים שמשאירים אותי שפוי...איך שהיא הייתה הפורקן שלי באותן לילות שהייתי חייב לדבר גם אם לא באמת דיברתי וסתם עניתי על שאלות כגון באיזה צבע הכרית שלך...

ובתקווה שזה היה עוזר לי להשיג אותה חזרה...

הגיעה הרגילה ושלחתי לה "אז...מתי נוח לך" ואז היא שאלה את השאלה שמטמטמת לי את השכל כל היום...השאלה שבעצם הרסה לי את כל התוכניות "תומר, למה אתה רוצה להיפגש?" זה היה היום בבוקר...מאז לא באמת החזרתי לה תשובה...האמת שאני חושב על זה עכשיו דווקא יש לי תשובה "ניסיון לחזור למה שהיה פעם"

 אני חושב שאני אשלח לה את זה עכשיו...

עריכה:

"אני לא רוצה מתי תבין?"

כנראה שזה פרידה בסופו של דבר