ריק מתוכן

הלוואי יהיה בי כח עוד מעט
לא להשבר כאן למולך
הלוואי יהיה בי כח
לא ליפול על ברכי
מכובד אהבה

הלוואי יהיו עוורות עיני
כל זמן שתישאר
שלא אראה את פניך
שלא אושיט את ידי לאתר
עוד מעט
אנשום לאט

אפצע את ידי עד ישותקו
לא יתקרבו אל גופך
המוכר האהוב
שאפי לא ישאף את הריח
אלוהים את הריח
שלא ארד על ברכי ,
שתישאר

הלוואי יהיה בי כח עוד מעט
לא להישבר כאן למולך
הלוואי אהיה חזקה
עד שתעזוב
זאת תהיה נקמתי היחידה

אתה לא עוזב אותי!

אתה והמחשבות עלייך שרודפות אותי יום יום.

אתה וההבטחות המזדיינות שלך.

אתה והדיבור המסיתורי שלך על האהבה שמחכה לי איתך.

אתה כזה אידיוט ורק אתמול בלילה הבנתי עד כמה.

ואם אתה כזה אידיוט אז למה אתה לא עוזב אותי במנוחה?!

למה אני חושבת עלייך כלכך הרבה?

אתה משגע אותי,

אתה כלכך רוצה אותי שזה מרחיק אותך.

אתה מצפה ממני שיקרו דברים שבעצם אתה לא יודע מה אתה רוצה בכלל.

אני לא אוהבת אותך,

ואני לא מסוגלת לאהוב,

אבל כל פעם מחדש אתה קונה אותי עם ההבטחות המתוקות שלך.

וזה מטריף אותי!

אולי נשים לזה קץ?

לאחר שבוע שלם שהתחבאתי מתחת לשמיכה עם חום גבוה ודלקת ריאות,יצאתי לינשוף אוויר צח ולפגוש כמה מכרים בגבעה.

אז בואו נגיד שאת הראל מויאל לא פגשתי.(והייתי ב"הופעה" שלו).

אבל פגשתי את חברתי הנועזת,עינבל ואת ידידיי חסרי ההשכלה-בן ואליאב.בהחלט היה נחמד.ותו לא!לפעמים אני תוהה-איך לעזאזל הכרתי את שני הטיפוסים האלה?

אבל בסדר,אני עדיין אוהבת אותם.

לאחר מכן,ירדנו לשכונת הוילות ששם גרה חברתי המסוקסת עינבל ועוד כמה ידידות.

ליהי-שהתאהבה בי.הדדי לחלוטין.

ואת ימית שלא פגשתי זמן רב ואת עומר בנדודה של ימית.

בהתחלה ישבנו רק עינבל,ליהי ואני.

וזו הייתה חוויה בלתי רגילה.

כמובן שאני השעיר לעזאזל ואותי דפקו-נאלצתי להיתקשר לאיש איש מרשימת הטלפונים שיש לשלשותינו בפאלפון והפכתי להיות פרחה מדופלמת.

הקטע הטוב היה כשעבדנו על שמואל(שם בדוי).יותר נכון.ליהי עשתה זאת ואני דיברתי איתו מהקו השני.

ליהי שיחקה אותה מלכה.ואז כשהוא מתקשר אליי אני בשיא תמימותי לא יודעת על מה מדובר.

(לא עשיתי זאת מתוך רוע,אלא מתוך נקמה קטנה.וגם מתוך טיפת רוע ושיעמום גובר.)

אחרי שסיימנו להציק לשמואל ולהשאיר לו 51 שיחות שלא נענו בפאלפון עברנו לחבר של ליהי-תותי.או בשמו המקורי,איתמר.

שלחנו לו אס.אמ.אס מהפאלפון שלי"מאמי היתגעגעתי אלייך פילוני שלי מואה מואה מואה"(כפיים למקוריות של ליהי).אחרי כמה דקות אני מקבלת שיחת טלפון מלא אחר מאשר-תותי!

"הלו?"

"הלו?"

"כן כפרה?"

"מי זאת?"

"בתאל  מיזה?"(אני עדיין במסע בירורים לדעת מה עלה בראשי כשאמרתי את השם הזה!)

"שלחת לי אסאמס משהו עם פילוני"

ניקרעת מצחוק.

"ואי כפרה וזה אני מהזה מיצטערת רציתי לשלוח לחבר שלי ויש לכם אותו מספר רק עם ספרה אחרונה אחרת בסוף"

"טוב בקטנה"

ניתקתי.

יופי ליהי!יצאת מרוצה.

(:

ככה זה המשיך עד איזה 2 וחצי בלילה.עד שימית ובנדוד שלה היצטרפו.היה מעפן.

היא משעממת אותי.ובזמן האחרון זה נורא קל.

חזרנו לבית של עינבל רעבות מתמיד ומה שמצאנו בהישג יד היה קורנפלקס כריות.חח.עצוב

ישבנו קצת במחשב,צחקנו על כמה אנשים.

עד שאנחנו מקבלות הודעה מרן.

מה הוא רוצה?

לצאת.

למה?כי יש לו משהו להגיד לעינבל.לבד

כמובן שהוא לא קיבל אותה לבד,אני תמיד באה בעיסקת חבילה.חח

אז היה מצחיק,בעיקר כי אני צחקתי על עינבל ונהנתי בטירוף.

וגם כי צחקתי על רן כי הוא מכוער טילים(הוא באמת מכוער שמעו)

אחרי שהיתעצבתי עליו כי הוא לא הפסיק לקרוא לי פקצה עד שנתתי לו מכות כי אני לא!היתקפלנו הביתה ברבע ל5 והלכנו לאכול פיצה!(:

כשנכנסו למיטה(היי סוטים!)התחלנו לדבר על שמואל,ועל הבחור שחזר לחיי פיתאום,ועל הבחורים שלה,ועל כל התקופה שעברנו כשהיינו בריב וזאת הייתה שיחת שיחרור מתאימה לחלוטין.

כמובן שעינבל חופרת ולא נתנה לי לישון עד 6 (בידיעה שאני צריכה לקום עוד שעתיים!!!זבל)נירדמנו,והיא כל הזמן עלתה עליי במכות כי היא ילדה עילגת שהולכת מכות בשינה.

קמתי משיחת טלפון וכמה זמן אחרי,עינבל מתעוררת בבהלה כשהיא לא מרגישה אותי במיטה.פיתאום היא קולטת אותי מתלבשת חח יודעת מתי להיתעורר הא?

קיצר לא הפסקנו לצחוק כל הבוקר כששתינו לא מרגישות טוב,אני מוצננת והאוזן שלה סתומה.

אחרי זמן מה,באו לאסוף אותי לחיפה ונאלצתי להיפרד מהשופעת.

היה עצוב,אך מחר אנחנו מתראות בשנית.

כינרת או משהו.

ויום ראשון היא תקועה לי בתחת ואנחנו נוסעות לסופרלנד[(:]

היה לי כיף,

והייתי זקוקה לשיחרור הזה.

אולי האוויר המטונף של הגבעה עושה לי טוב(:

12 בלילה.עידכון מוזר-

נימאס לי להיות חולה!זה דורש ממני מאמץ רב

ושמתי לב שנאבדו לי הפיטמות.האמ האמ עינבל כל היום דוחפת ידיים.

והסופרלנד נידחה לסוכות,השם יודע למה.

למה באמת?