ריק מתוכן

לפני יומיים זה שוב קרה.משהו שכבר לא קרה שנים.

עברתי התמוטטות עצבים נוראית.

אין בחדר שלי משהו שהוא לא שבור,אין קיר שלא צריך לצבוע מחדש,אין מקום בגוף שלי שאין לו שריטה.

השתגעתי.

לא עצמי עיניים 48 שעות,48 שעות שלמות של בכי.

העיניים שלי נפוחות מבכי,הפרצוף שלי שורף מהשריטות.

מצאתי את עצמי בתוך טירוף,התחלתי לקרוע דפים,ולצעוק באמצע הלילה.

יש דברים שאני בכלל לא זוכרת שעשיתי שרק בבוקר הבנתי שקרו...

אני לא יודעת מה קרה לי..

אני רק רוצה לעבור את זה ושזה לא יחזור יותר לעולם.

אני צריכה חיבוק.

אני צריכה שמישהו יקשיב לי

אני צריכה שמישהו יואהב אותי עכשיו,

כי חוץ מהכאב,כבר לא נישאר לי כלום..

סוף סוף!

הגיעו ושבו אליי השלווה והשקט.

כלכך ייחלתי לרגע שאוכל להגיד את זה!

"הנה הם באים ימים של שקט
אחרי הרעש הגדול והנורא
אפשר לנוח קצת על המרפסת
ולאסוף את שברי הסערה.."

שנה שלמה של רעש וצילצולים,

של בכי וכעס,

של עצבים.

זהו.

יש נחת בחיי.

עכשיו אפשר לשבת לנוח קצת על המרפסת.

"הנה הם באים ימים של שקט
כבר שכחתי איך שהם נראים
אפשר עכשיו לפתוח את הדלת
לשלוח אל הרוח ציפורים."

טוב לי,אני מחייכת.

כבר לא אותה מרה שחורה שהקיפה סביבי חומות ענק.

הבנתי שיש לי כלכך הרבה סיבות לחייך ולחיות.

כלכך הרבה אהבה לתת ולקבל,

כלכך הרבה לעבור.

כלכך הרבה אנשים סביבי.

"הנה הם באים ימים של שקט
שנינו כאן ביחד על ההר
המים כבר ירדו ויש כבר קשת
אפשר לקום, סוף העולם עבר."

סוף העולם עבר,

ואני עברתי אותו באומץ ובגבורה.

הידד לי!

מקווה שימשיכו ויהיו פוסטים אופטימיים שכאלה!

(:

אל תחזרי אליו,

אל תישברי עכשיו.

אל תתני לו לשחק בך.

אל תתני שישלוט בחייך.

את לא בובה,את לא משחק.

יש לך לב,

יש לך דמעות שלא מפסיקות לרדת.

יש לך צלקות ממנו.

יש לך זיכרונות אפלים מכאב ישן,

שעוד לא הפסיק להיעלם.

יש לך כבוד,יש לך חיים להמשיך.

אל תישכחי כל מילה משפילה,

אל תישכחי את הלילות לבד עד השעות הקטנות,

אל תישכחי את הסטירות,

אל תישכחי לו את הבגידה!

את הקנאה והאובססיה שרכש כלפייך.

את העיניים הגדולות שמתחננות אלייך.

את ההבעה הרצחנית שעל פניו.

הוא כישף אותך,

הפיל אותך בשבי.

אז מתוקה,הגיע הזמן שתביני,

שמעכשיו הגבר הזה הוא נחלת עבר.

תשחררי,תרפי מהכאב,

תני לעצמך הזדמנות הלאה.

תשכחי ממנו,

תשכחי מהבן זונה!

3/>