ריק מתוכן

חיה בתוך בועה משל עצמה,

עם אותו הכאב,ואותה דמעה מלוחה.

עם אותן הציפיות שתמיד איכזבו,

עם אותו הכישלון שחוזר כמו ניגון.

מנותקת,

עומדת מבוהלת מול המראה.

שרידי איפור מרוחים על פנייה

מהלילה האחרון.

בגדיה קרועים,

מכסים חצי גוף.

מתפשטת ומנקה את האיפור,

אך ההרגשה המגעילה לא יורדת.

יושבת ובוכה,

מנסה להיזכר איך הגיעה למצב הזה

איך הגיעה למצב שמכרה את גופה.

כשהייתה קטנה עוד היו לה חלומות,

להצליח בעולם הגדול.

להיות מוכרת,

להיות נאהבת.

שיחקה עם הבובות,

ועכשיו משחקים איתה.

הפכה להיות בובת סמרטוט.

בובה על חוטים.

בובה שבגוף שלה משתמשים.

בובה שכל הזמן מחייכת,

בובה שנהנת.

חושבים שאין לה לב,

שאין לה רגשות.

אך כשהיא מגיעה הביתה,

מאחורי האיפור והחיוכים,

מסתתרים חיים שחורים.

חיי בדידות וכאב.

חיי סבל וריקנות.

וכל פעם שהיא רק רוצה לצאת מזה,

היא נשברת.

וכל פעם שהיא מחייכת,

עוד צפייה אחת מתנפצת.

הבינה שכנראה זהו גורלה,

להיות זונה.

עוד שיר מוזר..

רק רצתה שתביט לה בעיניים,

רק רצתה שתראה לה קצת חום ואהבה.

לא רצתה להיזרק לרחוב כמו כלבה אבודה.

רק רצתה שתקבל אותה כמו שהיא.

שתסתפק במה שיש.

אבל לך זה לא מספיק,

אתה תמיד דוחף אותה לפינה,

טורק אחרייך את הדלת אחרי כל מריבה.

ומשאיר אותה עם הדמעות והבדידות.

משאיר אותה עם האהבה והתמימות.

משאיר אותה עם הצלקות המכוערות.

וכל פעם כשאתה חוזר,

היא מקבלת אותך,

פעם אחר פעם,שאתה אומר לה שאתה אוהב אותה.

והיא מאמינה והולכת אחרייך בעיניים עצומות,

ולא רואה טיפה מהאמת.

האמת המרה,

האמת שאתה בוגד בה.

כל יום עם אחרת,

משאיר אותה מחכה לך מיוסרת,מבולבלת.

אנשים אומרים לה,מנסים לדבר,

אבל היא מסרבת להקשיב,

מסרבת להאמין שאהבת חיי בוגדת בה עם אחרת.

עד שראתה במו עינייה,אותך בוגד בה.

על המיטה שלכם,על הסדינים שלכם,

בדירה השכורה בדרום העיר.

רואה את הגבר שלה מנשק שפתיים של אחרת,

גונח מעל אישה אחרת.

מתענג מיופייה של אישה זרה,

לא מיופייה שלה.

פורצת בבכי ורצה להסתיר את הבושה,

צורחת מכאב ובוחרת לנסוע למקום אחר.

הדמעות מרטיבות את העיניים,גשם חזק יורד

מכסה את הדרך.

מנגבת לשנייה את פניה,

מכוניתה סטתה הצידה,

ומתהפכת אל מותה.

היא מתה בגללך,

בגלל בן זונה שלא ידע להסתפק באישה אחת

בגלל גבר שלא הגיעה לה.

היא איבדה את חייה,

רק בגלל המרירות שגרמת לה..

יצא מוזר.

=/

אני רוצה לדבר,

אבל המילים לא יוצאות.

אני רוצה לישון,

אבל המחשבות לא נותנות מנוס.

אני רוצה לצרוח,

אבל השתיקה מאיימת עליי.

אני רוצה לרקוד,

אבל רגליי משותקות.

אני רוצה לחבק,

אבל הידיים לא זזות ממקומן.

אני רוצה לכתוב,

אבל הדף נשאר ריק מתוכן.

אני רוצה שקט,

אבל הרחוב נשאר סוען.

אני רוצה לבכות,

אבל הדמעות קפאו.

אני רוצה לחייך,

אבל שפתיי לא מסוגלות לנוע.

אני רוצה לשמוע,

אבל אוזניי התחרשו.

אני רוצה לחזור לעצמי,

אבל אני לא יודעת איך.

אני רוצה לשכוח,

אבל הזיכרון תקוע עמוק בתת מודע.

אני רוצה להתגבר,

אבל לא נותת לעצמי אפשרות.

אני רוצה לשמוח,

אבל העצב עוצר אותי.

אני כלכך רוצה לברוח,

אבל אין לי לאן...

נכתב ברגעים של אפיסת כוחות