ונימאס לי מזה.
כלכך.
שוב המחנכת מתקשרת הביתה להזכיר לאמא כמה הבת שלה מופרעת.
ושוב הפרצוף המאוכזב של אמא.
די נשבר לי מזה.
כל פיפס קטן שלי ישר רצים לספר.
עושים מזבוב פיל כזה גדול.
אז אני לא יכולה לשבת כלכך הרבה זמן על התחת ולהקשיב לחפירות של הפאקינג ברסלב!!!!
תרביצו לי!
חזרתי מהסמינר כלכך מאושרת,ואיך טלפון אחד קטן יכול לבוא ולהרוס לי הכל.
עזבו.
כל השנה הזאת דפוקה.התחלתי את הלימודים ברגל שמאל לגמרי.
אם לא צועקים עליי בבצפר אז יש את אמא שתבוא לצעוק עליי בבית.
טוב,אז המצב לא משהו..בכלל.
גם לא מבחינה בריאותית.
[אני כלכך סותרת את עצמי מהפוסט הקודם.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
