מאמי יא מאמי ... הכלב שאני הכי אוהבת זה חתול. החברה הכי טובה שלי זה אתה. (הכי. נורית זרחי) | |||
| |||
|
הבלוג משוייך לקטגוריות:
החיים כמשל
,
30 פלוס
,
משפחתי וחיות אחרות © הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmami אלא אם צויין אחרת האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mami ועליו/ה בלבד כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר) |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
) רכיסת רוכסני המגפיים שלי נאלצתי לוותר על שירותיו הנאמנים של הוולקרו המכוער . מה שכן, הסכמתי לשקול נעלי בובה של "קריזה" מאחר והן גסות וחסרות חן בעליל , מה שיאפשר לי לנעול אותן אח"כ בשמחה ,דיצה ורינה … שניות להשלל היו כל סנדלי סוף העונה. "מכוער" היה יכול להגדיר את המבחר שנותר, בעצם… גם "עלוב" היה עושה את העבודה כמו שצריך 
. לכן, התחלתי בעבודת מחקר מעצבנת "נעל הכלה המושלמת, קווים לדמותה" בקרוב הקרנת בכורה בנשיונל ג'יאוגרפיק… לאחר אין סוף החלקות על רצפת חנויות נעליים (למה לעשות 4 פעמים ביום וקס לריצפת החנות ,אה?!) ,וכיתות אין סופי של רגלי האומללות (המחלימות מטראומה קשה - ראו פרק 3) ראיתי אותו … הוא עמד גא ויפה בפרסומת בערוץ 2. קרן מור מיצמצה ומלמלה משהו על כך שהיא בפריז ומאחוריה עמד מגף יפיפה של "נין ווסט", אמנם בצבע שחור, אך כבר הייתי בסופו של שכנוע עצמי עמוק של "פור גוד סייק , מי יראה את נעלי הכלה שלי כשהשמלה שלי עושה "ווקס און- ווקס אוף" לרצפת האולם?!" . מיד ארזתי את הרומנייה ושעטנו לכיוון חנות ה"אימפוריום" הקרובה לביתנו. נכנסו לחנות – ונס נוסף אירע… ליד המגף השחור המושלם עמד אחיו הלבקן התאום. טוב, הוא לא היה "לבן-לבן" אלא "פנינה-שמנת" (אני יכולה לדמיין לעצמי עכשיו עדר של גברים עוורי צבעים מגרד בפדחתו ואומר לעצמו "מה?!" - כן!!! יש הבדל!!! אני יכולה לראות אותו …) רק מה?! המחיר … השם ישמור, המדינה במיתון, הכלכלה מתפוררת אי אפשר לקנות כל יום לחם + חלב במכולת בלי שאיזה זקנה תחכה בחוץ ל"מעשר" שלה , איך אני יכולה להוציא סכום של 650 ₪ על זוג נעליים ? הלא אני ענייה מרודה מחוסרת עבודה ! עפעפתי בעיניי , לכיוון המגף וכבר רציתי ש"נפרד כידידים" ואז שמעתי רחש מוזר… הרומנייה , שלפה את כרטיס האשראי שלה וכמעט והתיישבה על המוכר החנון שעמד בקופה, "אני רוצה הנחה" דרשה , המוכר מיהר להנהן בעצבנות ואמא שלי מסרה את הכרטיס בידיים רועדות למוכר שגיהץ אותו על האהוב החדש שלי… באותו הרגע הרגשתי איך מתקרת החנות יוצא אור בוהק וחמים השוטף אותי באושר פנימי , מוסיקת כנסיות החלה להתנגן באוזני – אני חושבת שזה היה "הללויה" – אבל אני לא בטוחה אבל היו סמוכים ובטוחים שהיו אלו דמעות של אושר בזוויות עיני (אכן – התרגשתי רבות…) כל הדרך הביתה חיבקתי את קופסת המגפיים החדשה שלי – ומלמלתי לעצמו "הו ג'וי…" כדי להגן על נעלי משיניו של בוביצקייה האהוב שליף, השארתי את הקרטון בשקית בתוך ארון נעול במפתח , בחדר שמיום הקניה הוכרז כ"חמ"ל סגור" … ובא למאמי גואל . . . יקר אמנם אבל גואל… אגב, קניתי גם נעלי בובה בצבע בז' (של קריזה) רק למקרה וביום החתונה תשתנה דעתי ולא ארצה יותר את המגף (נוט) …