מאמי יא מאמי ... הכלב שאני הכי אוהבת זה חתול. החברה הכי טובה שלי זה אתה. (הכי. נורית זרחי) | |||
| |||
|
הבלוג משוייך לקטגוריות:
החיים כמשל
,
30 פלוס
,
משפחתי וחיות אחרות © הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmami אלא אם צויין אחרת האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mami ועליו/ה בלבד כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר) |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
) , נסעתי לאמא שלי כשהגירוד המשוקץ הזה מחרפן אותי כל הדרך. "אמאאאאאאאא!" קראתי בהיסטריה – ברגע שנכנסתי הביתה "איך אמצא עכשיו נעלי כלה????" אמא שלי הסתכלה עלי במבט שאומר משהו כמו "סתבי" לכן שתקתי ודידיתי לחדר האמבטיה, זרם של מים קרים הרגיע את הגירוד המרגיייייז , וכך עם רגליים רטובות נשכבתי על המיטה של אמא שלי . איזה כייף , חשבתי לעצמי , החיים הטובים. כפות רגלי הרגישו שנהיה לי נוח שוב ולכן התחילו שוב בעיקצוץ מגרד. אמא שלי תפסה את ידי והוציאה משחה מאחת המגירות – "לא לגרד!" ציוותה . הנהנתי בהסכמה בזמן שהרומנייה מרחה אותי בדבר הבורדו הדוחה שמצאה . "שורף!!! שורף!!!" צרחתי בעודי מתאמנת בקפיצות לגובה כאילו והייתי אלכס אברבוך בגרמניה. אמא נטלה שוב את הקופסה לידיה, אח"כ בדקה שוב מה כתוב על המשחה עצמה, "אויש מאמי, התבלבלתי, מה שיש בקופסא זה לא מה שכתוב עליה…" "נו - שיט ליידי !!!!" צרחתי בכל כוחי," תורידי את החומר המזוויע הזה מהרגליים שלי!!!" הרומנייה נגשה בעדינות לשטוף את המשחה מכפות הרגליים. אכן , הגירוד עבר, עכשיו היו לי רגליים בצבע בורדו ובריח מנטה… יופי אמא… כשראיתי שהישועה מאמא לא תגיע מיהרתי לקפוץ לבית המרקחת הקרוב, ניגשתי לרוקח. "מה יש לך בשביל חררה " שאלתי בעדינות. "יש לך תינוק?" שאל הרוקח בתדהמה והביט מאחורי הדלפק כדי לבדוק עם פספס משהו. "לא – רק חררה יש לי ." עניתי בחיוך מרוגז. "אה… כי יש לי מבצע של …" ואז התחיל הרוקח-מוכר לנסות לשווק לי את טיטולי פרמיום הסופגים פי 3 מאולטרה לייט או וואט אוור. " אהמממ… תשמע מר בחור " – אמרתי לרוקח ברצינות – "אין לי תינוק ואני עדיין לא בגיל לשימוש בטיטולים - כוּלה ביקשתי משחה להרגעת הגירודים לא הרצאה על חיי המין של הטיטול הארגנטנאי". הרוקח הביט בי במבט נעלב משהו, "אוקיי" מלמל והגיש לי משחה ורודה שהייתה מונחת תחתיו "זה אמור להרגיע את העור יש בזה קמומיל ועוד כמה דברים טובים" . שאני אתווכח עם רוקח מומחה לטיטולים ?! נוור! מיהרתי לשלם את הסכום המצחיק למשחה ונסעתי ישר הביתה. אחרי מקלחת רגליים קצרה התישבתי על הספה כדי לבדוק את מצב החררה הבורדואית שלי, למזלי הצבע קצת דהה ועכשיו סתם דמיתי לילדה בת 3 שהתלכלכה בזמן צביעה חוויתית בכפות הרגליים מיד ניגשתי למשימה "מריחת מעט משחה על הרגל" , לצערי הרב משחות נגד חררה הן משחות בעלות מרקם של "רוֹבה" (חומר למילוי הסדקים בין אריחי השיש באמבטיה) במקרה הטוב או בטון במקרה הרע. לא נחלתי הצלחה מרובה במשיחת המשחה או בהחדרתה אל תוך העור, אבל ככה לפחות לא ראו שהרגליים שלי בצבע בורדו, כשסיימתי עם נסיונות המריחה, כפות הרגליים שלי נראו כאילו והוברגו לגופי בכח. רגלי המרדונה החומות שלי (יש לי פולקעס כמו של אמא) לא ממש התאימו לצבע רוח הרפאים שכיסה את כפותיהן. ו"על המזל שלי" החברים של המיועד באו אלי לעוד מרתון מרטיט ב"מונופול" ,המבט על הפנים שלהם הספיק לי … על זה נאמר "איייכס"… אה… אחרי סיור לרופאת המשפחה שלי בגלל צינון שממאן לעזוב אותי הנ"ל ציינה ש"חררה" כמו שלי היא כתוצאה מ"חרדה" או "לחץ יתר"… אני ??? היסטרית??? לאאאאאאאאא… כולה חתונה…