קשה לי לעדכן את בלוגי מניכר… לכן אכתוב לכם מספר עדכונים " נוט - און - ליין" אבל מבחינתי הם נכתבו בזמן אמת . הצער היחיד שלי הוא , שלא אוכל להגיב על תגובתיכם . סליחה מראש.
פרק ראשון : למה פוטרתי ?! צחוק בצד. העבודה שלי הייתה עבודה "מרתקת" בלשון המעטה. מלבד לעשות עבודות מע"צ , קרי: לתייק, לשלוח תיקים לארכיב, לעשות הזמנות ציוד ולנקות פעמיים ביום את מכונת הקפה (מי אמר שאני לא מנצלת את הפוטנציאל שלי עד הסוף, אה?!) ,כאמור, לא רבו המשימות שנתנו לי,וזאת מכמה סיבות, בינהן:
1. אני "אובר קוולרפייד" לתפקיד הזה , ככה הודיעו לי , לפחות, כשהתקבלתי לתפקיד, אחרי ניהול לישכה עם בוס גדול (ואהוב) ועוד 5 מנהלים זוטרים יותר,(ועוד 50 עובדים שלהם) ,לחזור לעבודה שכללה בעיקר, השארת הודעות טלפוניות למנהלת הלשכה פלוס ניהול יומנים של שלושה חדרי ישיבות הינה "בזבוז כספי משלם דמי המנוי לאינטרנט לשווא".
2. מלחמת כבוד – או… נכנסתי למשרד עם המון פוליטיקה פנימית, אני לא אוהבת את כל השטויות המגעילות האלו, גם לפני שיצאתי מהדלת "בק טו דה עולם אוף אבטלה" לא שיתפתי פעולה עם המלעיזים על בוסתי (כי אולי אם יהיה לה טוב היא תרצה לעשות טוב לאחרים ) זה לא מתפקידי לשפוט, אני שומעת , מפנימה ומעבירה הלאה, משתדלת שלא לטבוע בין גושי החרא (סלחו לי על הדימוי, כן?!) אני באתי לעבוד – לא לשחק ב"סלסטה", נכון?! המצחיק הוא, שהם נלחמים שם בעיקר בינם לבין עצמם – גועל נפש רבתי, אני העדפתי לא להתחבר לאף אחד, מאחר ואני אדם די סוציאלי, זה לא כל כך הצליח לי – אז מצאתי לי שתי נשמות טובות בתוך ים הסחי והגועל בו שהיתי – לא יותר מדי , בדיוק מספיק.
3. הבוסיות שלי – הראשונה מנהלת הלשכה השניה ה"מנהלת הגדולה". אני אתחיל קודם בסיפור. יום לפני פיטורי חגגתי את יום הולדתי ה24. הבאתי עוגה " מאותגרת פיגמנטית" לעבודה, חתכתי חתיכה גם "למנהלת הגדולה", ובין השאר המתנתי בסבלנות שתצא מחדר הישיבות כדי להעביר לה הודעות טלפוניות ולתת לה (כן…כן…) את חתיכת העוגה שלי. אחרי יום שלם של פרצופים מצידה , הואילה הנ"ל להכנס לחדרה, נכנסתי אחרי כשבידי פרוסת עוגה , הגשתי לה אותה ואמרתי לה " עוגה ממני, יש לי היום יום הולדת…" . הנ"ל הסתכלה עלי ואמרה לי "כן… תשיגי לי את בטלפון." יצאתי מהחדר, קצת נעלבת, התחלתי לחפש את מספר הטלפון של הנ"ל במחשב (הזנתי במחשב את כל מספרי הטלפון של המשרד) , ואז הגיעו 2 החברות שלי עם בלונים ומתנות והתחילו לשיר לי "היום יום הולדת" וכאלו (היה כבר מאוחר כמעט 18:00 בערב) , ואז באמצע השיר, יצאה "הבוסית הגדולה" ואמרה לי " אני צריכה את , דחוף!" עזבו שמדובר היה בשיחת טלפון פרטית, לא במקרה חריג של עבודה דחופה, היא פשוט לא ראתה לנכון לומר לי "מזל טוב" ( כנראה שהייתי נחותה בעיניה או משהו כזה). את העוגה, אגב, אין לי מושג אם היא אכלה או זרקה. כי למחרת, כאמור, פיטרו אותי. מישהו יודע אם אפשר לעשות "שחוּר " עם עוגה ? יש סיבה לזה שאני כותבת את הכינוי שלה "הבוסית הגדולה" במרחאות, כי היא אדם קטן, היא עוד תקבל את מה שמגיע לה , בזה אין לי ספק, אבל לא מתפקידי לחנך אותה.
מנהלת הלשכה גרמה לי לחשוב שהיא ואני זה "היינו הך" , שביחד נוכל להתגבר על הקשיים הראשוניים , (למרות שהיא והבוסית השניה הערימו אותם עלי) . הן לקחו את מערכת התקציב, ולא הסכימו להחזיר לי אותה, לא הסכימו שאקבע פגישות ביומן , כל דבר שביקשתי לעשות או ללמוד נענה בשלילה , ולאט לאט כבר נמאס לי להתחנן לעבודה, כבר התחלתי להשמע כמו תקליט שרוט – עד שפשוט הפסקתי לבקש (טעות שלעולם לא אחזור עליה יותר). והכי חשוב, הייתי חלק ממאבק כוחות בלשכה. מנהלת הלשכה הסכימה לקבל אותי לפני ש"המנהלת הגדולה" ראתה אותי, עברתי את כל מבחני ה"קב"א" המגוחכים של החברה, שני ראיונות עם רכזת כח האדם, שיחת טלפון עם מנהלת כח האדם, ועוד ראיון עם מנהלת הלשכה לא הספיקו לה. לאחר הודיעו לי שהתקבלתי, התקשרו שוב, התנצלו והודיעו לי שיש עוד ראיון. למחרת הגעתי אליה, בדיעבד הסתבר שמיד לא מצאתי חן בעיניה, היא צפתה לראות מישהי מזרחית (כן…כן…) בתפקיד שלי, מישהי שנולדה כנראה עם סחוג בתחת ולא עם גפילטא -פיש מוקרם… נו – טוב, יש גבול למה שבחורה כמוני יכולה לעשות … אחרי שיצאתי הביתה, היא הכניסה את מנהלת הלשכה לחדרה ואמרה לה שאני לא נראית לה מוצלחת במיוחד , אבל בגלל שהיא (מנהלת הלשכה) רוצה אותי בתפקיד, היא מוכנה לתת לי צ'אנס… אבל, היא לא מוכנה שהן יעזרו לי להצליח, אני צריכה "לעשות את זה" לבד – משהו בסגנון "כן… כן… רבותי … בואו ותראו את מישקה , זבוב הפלא שלנו, גם אחרי שמקצצים לו את הכנפיים וחוסמים לו כל אפשרות לרוח צידית, הוא עוד ינסה לעוף… האם הוא יצליח ?!" .
למזלי הטוב, אגב, לא הצלחתי להתחבר אל מנהלת הלשכה ברמה כזו שאני לא יכולה לחיות בלעדיה עוד יום ועוד דקה. שתיהן חזרו להיות דמויות אנונימיות , ואני גאה לומר שאני מכירה אותן היום בדיוק כמו שהכרתי אותן לפני שהתחלתי לעבוד שם- הן פשוט שייכות לעבר.
אנשים, עזבו אתכם משטויות, אני שמחה שלא נשארתי שם, בסיכומו של עניין למדתי שם מספר דברים :
1. לא לקבל תפקיד שלא מתאים למידותי ברמה כל כך מוגזמת, רק אם ארעב (שוב) ללחם.
2. לא להפסיק לבקש עבודה. עוד יאשימו אותי בסוף שאני "ראש קטן".
3. למרות הכל נהגתי נכון - לא להתערב בפוליטיקה .
4. סחטיין על עצמי - הצלחתי לא להתערבב עם אנשים לא רצויים.
5. אינטרנט בעבודה זה אחל'ה.
6. העולם מלא המנהלים טובים, לצערנו הרב, הוא מלא גם במנהלים גרועים…
7. אם רוצים בנאדם לעבודה מסויימת כי הוא "מזרחי" או "אשכנזי" מזלי שיצאתי משם מהר…
*עובדה מעניינת ראשונה- ה"מנהלת הגדולה" רצתה לפטר אותי ביום ההולדת שלי – מנהלת הלשכה, צדיקה שכמותה, הצליחה לשכנע אותה לעכב את זה בעוד יום … איזה חסד שהן עשו עימי ….
* עובדה מעניינת שניה – החליפה אותי אחת, עם שם משפחה תימני, ש ב-מ-ק-ר-ה אמא שלה חברה של "הבוסית הגדולה" …. עכשיו , מי אמר "קנוניה" ולא קיבל ???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
