מבוא: יש במשנה של מורשת עם ישראל, מסכת בשם יום-טוב שנהגו לקרוא לה 'ביצה'- אך במסכת יום טוב ראוי להכניס כל מה שנשאר ממסכתות של המועדים- לאחר עריכה, בעיקר מכיוון שאחרי מיון נשאר מעט מאוד מכל אחת מהמסכתות-
לא למען לעשות שום פרט, אלא להכיר את הדעות, ולמען להשוות להכבדה הנוראית של הדתיים- הן במשנה במהדורה שלהם-
והן ביישום בהכבדה נורארית עוד יותר כאשר הם מיישמים בשם "עשיית הלכות המשנה"- יחסית לכללי ההלכה בעצמם.
כי נחשפה ההכבדה הנוראית כאשר יכלו - בפחות מחמש מאות מילים
!!
אפשר לשמור את הרעיונות של מסכתות המועדים- ונשארו לערוך מסכתות: ראש-השנה תענית מגילה- שאינן בעניין מועדים- כי ערכתי ונשמר כאן- כ-א-ן ורק לשם "השוואה" את השארית לאחר מיון של מסכתות: "פסחים שקלים יומא סוכה ביצה מועד-קטן וחגיגה" בשיקול שרב יצחק ריף דילג על הרבה ממסכת פסחים ויומא ועל תוכן של מסכת חגיגה וכדרכו ראוי למיין לפי כללי הלכה ולדלג- למען להגיע לרעיון העקרי שבכל המועדים.
**מסכת יום-טוב: אחרי עריכה לפי כללי ההלכה, ופרשנות של תורה שבעל פה דווקא- לדוגמה "אין היקש למחצה"
פרק א' משנה א'
א-ערב פסח, בית שמאי אמר ברכת היום קודמת לברכת היין, ובית הלל אמר ברכת היין קודמת לברכת היום. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, חרוסת מצוה.
ב- רבן גמליאל אמר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן:
פסח, מצה, ומרור. פסח, על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצריים; מרור, על שם שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצריים; מצה, על שם שנגאלו.
ג- עד היכן הוא אומר, בית שמאי אמר, עד "אם הבנים, שמחה" (תהילים קיג,ט) ובית הלל אמר עד "חלמיש, למעיינו מים" (תהילים קיד,ח) משום שמתחיל בצאת ישראל ממצרים. רבי טרפון אומר, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצריים, והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרור; ואינו חותם. רבי עקיבה מוסיף, כן ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו יגיענו לרגלים ולמועדים אחרים הבאים לקראתנו בשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, לאכול מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לשמך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו; ברוך אתה ה', גאל ישראל. מזונו וישתה.
[בהשוואה ניכר יכלו בעריכה רק 160 מילים- במקום 360 במשנה פסחים בהתחשב עם דילוג שעשה רב יצחק ריף במסכת פסחים]
ד- בפני הבית, הבורר קטנית ביום טוב, בית שמאי אמר בורר אוכל אוכל, בית הלל אמר בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי, אבל לא בטבלה ולא בנפה ולא בכברה "כדי להרחיק את האדם מן העבירה" של לא לעשות מלאכה, אבל אין עבירה משחרב בית המקדש משום שאין היקש למחצה שנאמר [ויקרא כג,ז-ח] בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
ה- משקין בית השלהין במועד [ראשון של חג המצות או שביעי בו נקראו מועד] , בין ממעיין שיצא כתחילה, בין ממעיין שלא יצא כתחילה; אבל אין משקין לא ממי הגשמים, ולא ממי הקילון "כדי להרחיק את האדם מן העבירה" של לא לעשות מלאכה, אבל אין עבירה משחרב בית המקדש משום שאין היקש למחצה שנאמר [ויקרא כג,ז-ח] בַּיּוֹם, הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. ח וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. [תמו עריכת מסכת פסחים שקלים ביצה ומועד-קטן, ונשארו לערוך ולהכניס כאן את השארית ממסכתות יומא וסוכה.]
ו- בפני הבית יום כיפור אסור בסיכה של תענוג משום מצות עינוי, או סך לתענוג ובלבד שלא ירחץ לתענוג משום מצות עינוי, אבל לא משחרב בית המקדש משום שאין היקש למחצה שנאמר [ויקרא כג,כז] וְעִנִּיתֶם, אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה. [תמה עריכת משנה יומא ככיוון רב יצחק ריף, לדלג על הרבה ממסכת יומא וכן כול התוכן של מסכת יומא ושל חגיגה ככיוון שקבע רב יצחק ריף ולפי כללי הלכה- נמצא שארית של פסחים שקלים מועד קטן ויומא ונשאר תוכן של סוכה].
ז- בפני הבית לולב ניטל במקדש שבעה ובירושלים יום אחד אבל לא משחרב בית המקדש משום שאין היקש למחצה שנאמר [ויקרא כג,מ] לפני י', וכמותה מצות סוכה משום שאין היקש למחצה שנאמר [ויקרא כג,מא] אצל קרבן חגיגה וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיהוָה, בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ, שִׁבְעַת יָמִים. סיום מסכת יום טוב
*תמה עריכת מסכת סוכה ונכללו כאן השארית של פסחים שקלים יומא סוכה ביצה עד ראש השנה שבאחד בתשרי אחרי צאת השנה של חג הסוכות.
ך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
