מבוא: ההכבדה במשנה עצמה כשלוש מאות ששים מילים, כאשר יכלו למיין לפי הכלל במורשת "ללמד קצר" ולמיין לפי כללי ההלכה, וגרוע עוד יותר ההכבדה ביישום הדתי להלכות הללו- אשר מסרו לנו בספרי הגדה של פסח- כאשר אבאר.
אפשר לערבב מים ביין כלשון "מוזג" וכפירוש אלבק, אך כמה כוסות לא הלכה כאשר אבאר ולכן למען ללמד קצר כנזכר היינו לא רק למיין את התוכן אלא במקום לדבר על ברכת היום באריכות של 22 מילים להגיד בפחות- 16 וגרוע עוד יותר ביישום כי יכלו לברך "על היום" ברוך "על חג הפסח" ואם בשבת על שבת וחג הפסח-
אבל הכבידו מאוד ביישום בברכה פי עשר מהרעיון שבמשנה, ובצירוף הקריאה הארוכה נחשפת בהשוואה הכבדה נוראית נחשפת. ולא הלכה לשאול מה שבמשנה כי יש סיבה שלא קבעו הלכה כרב מאיר, בפרק ראשון של גמרא עירובין של תלמוד בבלי, וסתם משנה של 'בן שואל' היא של רב מאיר- ולכן לא הלכה אלא לפי ההלכה-לא לשאול 6 מילים ככונת המשנה לשאול "מה" ההבדל ואז התשובה ההבדלים כלשון "מה" המתאימה לשאלת מה ההבדל- אשר מחזקת את סימני הקריאה שבמהדורת אלבק- ואז התשובה למנות ההבדלים, כי לפי ההלהכ שאלת הבן משהו אחר- כנשמר בקטע המסולף של ארבעה בנים- שגרוע מאוד עקב הסילוף- כי רק השאלה : "מה העבודה הזאת לכם" היא בעניין פסח בשמות יב' ושם יש תשובה אחרת
!!
אשר לא נכללת בקטע המסולף של ארבעה בנים- וניכר כמה סילופים- להחליף השאלה של המקרא בשל 'מה נשתנה' הוא בעצם לנטוש את המורשת מלבד שהתשובות לא של השאלות. שיקול נוסף הוא שבכלל אין הלכה לשאל-
לא 'מה נשתנה' כי כנזכר דברי רב מאיר לא הלכה הם, ולא לשאול על ההבדלים כי סתם משנה של רב מאיר כנזכר. כמו כן אין הלכה להתחיל בגנות ולא כל פרשת ארמי- שאף הדתי לא עושה 'כולה' ואף כוונת המשנה למשהו אחר- ראו נספח.
גם הלכה זו 'סתם' היינו בלי שם ולכן לפי המורשת היא של רב מאיר וכנזכר לא קבעו הלכה כרב מאיר ויכלו למיין בעריכה אך העדיפו להכביד הן במשנה עצמה והן בכל "מה שיסדו על" מה שמחוץ להלכה.
בנוסף יכלו לנסח כמו סעדיה 'מצה על שום שנגאלו' אך הכבידו הן במשנה עצמה בניגוד לערך של המורשת 'ללמד קצר' והן בקריאה בספר הגדה של פסח כשיכלו לקצר כמו סעדיה. ולא לקרוא דברי רבן גמליאל אלא את הרעיון שהוא אמר!
שימו לב כמה הכבידו ביחס להלכה עצמה-
שדברי רבן גמליאל אצל ברכת היום- לעומת ההכבדה של הדתייים שרחוקים מאוד ביניהם- בהרבה לקרוא ולעשות בהכבדה יחסית להלכה עצמה ואף יחסית לדברי רב מאיר עדיין מה נשתנה אצל רבן גמליאל, אך הפרידו ביניהם ואף מה נשתנה עצמה לא הלכה ולא הסילוף של ארבעה בנים אשר לא מתאים למקרא עצמה ושאלת "מה זאת" בעניין בכור ולא נושא פסח.
מיד אצל ברכת גאל ישראל יש מזונו ולא כדתיים שהכבידו בטקסים בין ברכת גאל ישראל לברכת מזונו. ואף ברכת מזונו סתם של רב מאיר וכנזכר לא הלכה, כי מה שמברך לפי ההלכה הוא "אחרי המזון על הארץ הטובה" בספר דברים, ולא על מזונו.
*לשם השוואה
א-ערב פסח, בית שמאי אמר ברכת היום קודמת לברכת היין, ובית הלל אמר ברכת היין קודמת לברכת היום. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, חרוסת מצוה.
ב- רבן גמליאל אמר, כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן:
פסח, מצה, ומרור. פסח, על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצריים; מרור, על שם שמיררו המצריים את חיי אבותינו במצריים; מצה, על שם שנגאלו.
ג- עד היכן הוא אומר, בית שמאי אמר, עד "אם הבנים, שמחה" (תהילים קיג,ט) ובית הלל אמר עד "חלמיש, למעיינו מים" (תהילים קיד,ח) משום שמתחיל בצאת ישראל ממצרים. רבי טרפון אומר, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצריים, והגיענו ללילה הזה לאכול בו מצה ומרור; ואינו חותם. רבי עקיבה מוסיף, כן ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו יגיענו לרגלים ולמועדים אחרים הבאים לקראתנו בשלום, שמחים בבניין עירך וששים בעבודתך, לאכול מן הזבחים ומן הפסחים שיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, ונודה לשמך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו; ברוך אתה ה', גאל ישראל. מזונו וישתה.
**מסקנה: בהשוואה ניכר יכלו בעריכה רק 160 מילים- במקום 360
ניכר בהשוואה: הן ההכבדה במה שלא ערכו את המשנה- למען המטרה במורשת "ללמד קצר" אלא הכבידו במשנה עצמה בנוסף נחשפה ההכבדה הנוראית של יישום ההלכות של הדתיים- ביישום- לכן עלינו לשמור מרחק מבתי כנסת ומהדתיים אשר מכבידים מאוד אפילו יחסית להלכה עצמה.
קדש יש לברך על היום. וכתב אפילו רב ע"ב שאין הלכה כרב אלעזר.
אין טקסי: רחץ, כרפס, יחץ, ולשם מגיד יש דברי רב גמליאל- מיד אצל ברכת היום. ומדברי רבן גמליאל עד מזונו יחסית מעט ונחשפת ההכבדה הנושראית.
**נספח: פירוש הרמבם לקטע "מתחיל בגנות, ומסיים בשבח; ודורש מ"ארמי אובד אבי" (דברים כו,ה), עד שהוא גומר את כל הפרשה." בהלכות פסח שלו הוא מתחיל בגנות במה שדורש מארמי- אך בגמרא פירשו מתחיל בגנות להוסיף עוד דברים לקרוא בשם גנות- ואף אותן הקריאות יכלו לקצר בציטוט מספר דברים עבדים היינו אך האריכו הן בקריאה של עבדים היינו והוסיפו גם את הדעה השנייה מה נחשב גנות ואף בההוא יכלו לצטט מספר יהושע אך הכבידו יותר מספר יהושע אשר בכלל יכלו לבחור גנות אחת והיא של ארמי אך העדיפו להכביד להוסיף גנות נוספת וגנות שלישית. בנוסף המילה "דורש" היינו כמו דרש משה וכשיטה בתחילת גמרא פסחים להבין מילה במשנה לפ0י השימוש במקרא- ודרש היינו לבדוק היינו לבדוק מקצת מסיפור ארמי היינו לבדוק מה בעניין יציאת מצרים והא שהורעו בידי המצרים- ונוראי שניצלול הנחייה זו להכביד מאוד אפילו יחסית להנחייה עצמה ואשר ההנחיה עצמה של רב מאיר וכנזכר מחוץ להלכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
