למרות שאפילו אבא איבן בספרו "מורשת" כתב שהמשנה היא פרשנות למקרא- לפחות בנושא של ליל הסדר קל לחשוף שלא קשורות ולא שייכות הלכות ליל הסדר לדת המקורית של היהדות.
לדוגמה בכל הלכות המשנה במסכת פסחים אין אפילו אחת אשר חיבורה למקרא לדוגמה בביטוי המופיע לעתים רחוקות בתלמוד "מנא הני מילי" לחבר למקרא. הרעיון של הקשר הוא לבסס יסוד ההלכה על רמז מקראי. לא בדיוק פרשנות המקרא אלא לייסד את ההלכה על משהו על הרמז.
כל הלכות ערבי פסחים וארבע כוסות וכדומה לא שייכות למצות פסח ומצה ורק אומרים מילים אוכלים מצה אבל אין הלכה שבשלב מסויים חייבים לאכול מצה ודווקא הנאמר בספר ויקרא שבעת ימים מצות תאכלו- לפי הפרשנות של התורה שבעל פה היא "רשות"-!!
אם לא אוכלים 'לחם חמוץ' היינו בטעם חמוץ- של בצק שהחמיץ עד שהטעם חמוץ- אז 'רשות לאכול מצה' שבעת ימים- דווקא לפי תורה שבעל פ- כי אפשרי גם כל מזון אחר לדוגמה לחם שלא חמוץ כמו הלחם של דורינו ופיתות ואיטריות של פסטה...
אף של המשנה עצמה- כנזכר ניכר שלא שייכות למצות בתורה ובנוסף של מצות התורה אצל קרבן ויש כלל בתורה שבעל פה אין היקש למחצה להשוות מה שנכתב ביחד- למשל מצות לא לעשות מלאכה בפסח נכתבה אצל קרבן להשוות כשיש מקדש וקרבן יש מצות לא לעשות מלאכה אבל לא כשאין מקדש. דווקא לפי התרוה שבעל פה.
כמו כן ההלכות במסכת יום טוב הנקראת ביצה- הלכות אשר נועדו להרחיק אדם מן העבירה כנשמר במשנה ברכות ובעריכת ביצה- שייך כשיש מצות מלאכה אבל משנחרב הבית כנזכר אין מצות מלאכה ואין עברה אשר ממנה להרחיק.
הלוכת אותה מסכת בפרט גם עבודה זרה כי לא שייכות למקרא ובכל מסכת ביצה אין אפילו פרט אחד שקשרוהו למקרא. לא מופיע הביטוי מנא הני מילי לחבר הלכה למקרא אפילו פעם אחת בכל פרקי מסכת ביצה כי ההלכות של ביצה הן עבודה זרה ביחס ליהדות המקורית והטהורה. מי שרוצה יהדות מקורית וטהורה ישמור מרחק מבתי כנסת ומה-"תוספים" שבמשנה ביצה וכל מה שמושתת עליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
