חזרה לשרשים

בתרבותינו המקרא נחשב בסיס היהדות, וכן מדפיסים בספרי הילדים- לחנך אותם שקובץ הספרים שנהגו לכנות "תנך" הוא הבסיס של היהדות. הואיל וכן, ניתן להשוות בין בסיס היהדות לבין מערכות אחרות, ולהבחין מהי דת האחרת.

בערלע -שם בדוי אך שם דתי מאוד- חונך בילדותו בספרי הלכה של הרבנים- החלק המעשי של הדת שקראו 'היהדות'. למשל יש המון טקסים ב-הגדה של פסח- כל מה שצריך 'לעשות' בלילה המיוחד הנקרא 'ליל הסדר'. בהגיע בערלע לגיל 16 החליט אז שהגיע הזמן להכיר את הנבואות כי להנחה שמאמינים ב-הקדוש ברוך הוא, הגיוני לדעת מה אמר הקדוש ברוך הוא לנביאיו. אומנם התלבט בערלע לפי איזה סדר ללמוד- האם ללמוד מה שכבר הכיר בספר בראשית או אולי עדיף ללמוד ממה שלא למד- מספר שמות? כאשר התייעץ, החבר אמר לו לא ללמוד "חומש" [כידוע לכם זה השם של הדתיים עבור חלק התנ"ך הנקרא תורה] כי בגיל הזה האדם יכול להבין את הסבך של התלמוד, ונחשב "עון ביטול תורה"- איסור- לעסוק בדברים "פשוטים" כמו המקרא.

בערלע לא קיבל את הדעה הזאת והחליט להתחיל מההתחלה. למרבה המזל פגש מיד את "התמרור בדרך". קרא משפט הראשון ומיד קרא בפרשן רש"י, [בסיבה שהוא הפרשן הנדפס] "לא היה צריך להתחיל לספר שיש בריאה כי עיקר התורה הוא המעשים" בדיוק ההתלבטות של בערלע! והמשך בהתלהבות "אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה" ואחד הפרשנים כתב שהמצוה הראשונה היא קרבן פסח. למרבה המזל אף הוכנס בסוגרים את המיקום "(שמות יב)" ומיד דפדף לפרק הנזכר בתירוץ שכל מה שבין ההתחלה ועד המצוה הראשונה הוא "פחות חשוב" לעומת העיקר ואף להגיד "לא צריך" נחשב "כשר" כניסוח הפרשן הרבני רש"י.

בדפדפו בערלע שם לב שיש מצות אשר לפי רשי לא "נחשב", כי רק אחריהן יש "מצוה הראשונה" וגם פירט שמה שלפני הראשונה "לא צריך". בערלע למד את כל מה שמתואר שם, לעשות בפסח השונה ממה שהתרגל בערלע לעשות בליל הסדר. לראשונה קלט שהמערכת ההלכתית שונה מאוד מציוויי [צוי] האל. יש דמיון בשם החג- "פסח" ויש אכילת מצה אבל יתר הפרטים המרובים כל כך שונים, לדוגמה החובה ההלכתית לאכול מצה שלוש פעמים- לא רק הכבדה ביחס לנבואות, אלא ההוספה של חובה נוגדת את האיסור בל תוסיף- מונח שהכיר רק מהמשנה [בתלמוד בבלי זבחים דף פ' עמוד א'], כי מעולם לא נחשף לספר דברים עדיין, וכי רק התורה שבעל פה "קובעת" ולא הנאמר במקרא [דברים ד'] "לא תוסיפו". כאשר משוים את ההלכות של ליל הסדר- למצות האל ניכר הבדלים מרובים עד שדווקא המערכת של הרבנים היא "דת אחרת" ביחס לבסיס היהדות שהוא המקרא. גם המצוה שמדגישים בליל הסדר "והגדת לבנך ביום ההוא" יש בה את המילה יום- ההיפך מלילה. ודווקא בתורה שבעל פה נאמר יום מוציא לילה "תלמוד בבלי סוכה דף מג עמוד א' "ביום ולא בלילה ור' אליעזר ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה מסיפא דקרא (ויקרא כג) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, ימים ולא לילות".

באותו קטע, גם שם לב לניגוד בין השיטה הרבנית לבין המסר הנבואי בעצמו. לפי הספר המקודש "הקדוש ברוך הוא דיבר אל משה ואהרן" ואם נשאל "עם כמה דיבר" התשובה הנכונה תהיה "עם שנים- עם משה ועם אהרן" אומנם לא כן לפי אמונת הרבנים בפרשן הרבני רש"י- שלא דיבר אז עם אהרן. כאשר שאל לרבי, הרבי השיב "אתה רק מחפש להקל עליך" היינו רצון לשחרור גרם עיוורון ואומנם לא הסביר את הממצא אלא העניק תירוץ "להתעלם" מהממצא- רק אם כופרים בנבואות ניתן להתעלם ולהגיד שההוספות של הרבנים הן היהדות. לסכם: הן בדעות קיים ניגוד ולא רק במעשים השונים מהנבואות, אלא חמור שבעתיים שכל הוספה נוגדת את צו 'בל תוסיף' היינו כל הוספה היא בניגוד לצו של הקדוש ברוך הוא לא להוסיף. לאור כל האמור לא ראוי לקרוא למערכת של הרבנים בשם "יהדות" כי היא שונה מבסיס היהדות- המקרא שנהגו לכנות 'תנ"ך'. ולאור כל האמור התבהר שמה שהאלוקים רוצה הוא שונה מאוד מהמתואר במערכת של ההלכה, ושהמערכת של ההלכה היא דת "אחרת"- והאדוקים בה הם "בני דת אחרת" לעומת היהדות במקרא- הן במעשים כנזכר והן באמונה כנזכר.

מספר ניגודים שבערלע שם לב להם בהיותו דתי, כבר פורסמו לפני כתבה זו, בכתב-העת "מוצאים" עמודים 28-29 שם יש כעשרים דוגמאות של ניגודים בין המערכת של הרבנים לבין הבסיס של היהדות. ניכר שהמערכת של הרבנים לא ראויה לתואר "יהדות" מכיוון ש-הוסיפה וש-שונה וש-אף נוגדת לבסיס היהדות וכנזכר. מהרשימה: לפי ספר דברים 'משה מת' אך לפי אמונת הרבנים לא מת [גמרא סוטה יג עמוד ב']  ובניסוח אחר: לעומת הרמב"ם שכתב בהקדמה למשנה שמשה לא מת- אמר הקדוש ברוך הוא בעצמו "משה עבדי מת" בתחילת ספר יהושוע. כפר הרמבם לא רק בספר הקדוש אלא במסר של הקדוש-ברוך-הוא-בעצמו שאמר משה מת. במילים אחרות בעת שהרמבם מלמד "והיה המקרה ההוא אשר קרהו, מוות בעינינו, בשביל שחסרנו... וכן אמרו (גמרא סוטה יג עמוד ב), משה רבנו ע"ה לא מת... [ואז מבטא שהוא מבולבל בהמשך] "וכאשר מת" טען כי דברי הקדוש ברוך הוא לא נכונים- כי לפי תורה שבעל פה לא מת- ??

שוב ניכר שהמערכת של הרבנים היא דת אחרת הרחוקה מה-'יהדות' שבתנ"ך. לסכם יש הבדל מעשי בהוספות חרף ההגבלה "לא תוסיפו"- וההמשך "ולא תגרעו ממנו"- לא מצדיק להוסיף! כי לא לגרוע ממה? ממנו! המצוה לא לגרוע לא תאפשר הוספה בניגוד לצו לא להוסיף. בנוסף קיימים הבדלים בדעות- אם דיבר עם אהרן, ו-אם משה מת- ועוד הבדלים שכבר פורסמו בכתב העת הנזכר. לאור כל האמור מי שרוצה אמונה ב-הקדוש-ברוך-הוא ומי שרוצה יהדות יתרחק מבתי כנסת- כי שם מדגישים את המערכת של הרבנים אשר כנזכר רחוקה מבסיס היהדות, ואפילו בספר יחזקאל בגלות אין "אסיפה בבית כנסת" [וכמו כן לא בספר עזרא כששבו מהגולה. עצם הרעיון בעייתי עקב הוצאות מרובות עבור בניין שהשימוש בו מצומצם כי בלילה בלי שימוש וכן כמעט כל שעות היום ואף אם יש שימוש עדיין לא מושתת בספר יחזקאל בגלות כנזכר ורחוק מהיהדות] וכמו כן יהודי כזה יזהר מ-רבנים של 'רבנות הראשית' או חרדים כי הם אדוקים במערכת זרה, ובסיבה זו בני דת האחרת כנזכר, אלא יבדוק בעצמו מה יש בנבואות ומהי תכניתו של אלוהי ישראל. מסקנה זו מבוססת לא רק על התנך אלא על תורה שבעל פה כולל ציטוטים מתלמוד סוכה וסוטה וזבחים כנזכר.