מוזר לי לכתוב את זה.פעם ראשונה של מכתב שלעולם לא ישלח,ואולי דווקא ישלח.
זה מפחיד אותי, אתה יודע?
פחד זה בהחלט הרגש הדומיננטי בימים האחרונים..
כשאני מסתכלת על הדרך שהיינו ביחד, אני בשוק שאנחנו עדיין מדברים.
אנחנו לא אמורים לדבר! עברנו כ"כ הרבה, ביחד ולחוד. כמה, כבר 6 שנים של הכרות? האדם היחיד שמכיר אותי יותר זמן ממך זה המשפחה ומאור. ואפילו עם מאור גם ממזמן נותק הקשר..
איכשהו היינו אחד בשביל השנייה.למרות שלא היינו אמורים, למרות שלא רצינו, למרות שהכרחנו אחד את השניה.אבל איכשהו, זה השתלם.
אני זוכרת את כל התקופות שהיינו לנו ביחד.היפות, המוזרות, התקופות האלה שכל פעם שהתקשרת פשוט רציתי לנתק ובעיקר התקופות הארוכות של הציפייה.
אתה זוכר את הפעם הראשונה שנישקת אותי? אני לא יכולתי לזוז.הייתי משותקת לחלוטין.איך אדם אמור להגיב אחרי חלום של חמש שנים?
בימים הקרובים הולכת להיות הנשיקה האחרונה שלנו, נשיקה אחרונה בהחלט.
אני חוזרת בתשובה עכשיו, מה שאומר שאני צריכה לשחרר אותך לחופשי.לא משנה כמה קשה נלחמתי להשאיר אותך קשור ברצועות האלה אליי, עם כל המניפולציות והשקרים, הכל כדי שתישאר, עכשיו החיים עושים הכל כדי שנלמד ללכת לבד.
אתה משתחרר מהצבא.זהו, תמה תקופת הילדות.ואתה התפתחת השנה בצורה מדהימה.התחלת לשאול את עצמך שאלות שתמיד פחדת לשאול.התחלת להפנים רגשות.אתה גם לאט לאט מסביר את עצמך טוב יותר, ועומד על שלך.
אז אני יודעת שאתה תיהיה בסדר.אני יודעת שתלמד להסתדר, ותפרח בכל מקום שאתה הולך אליו.
אני יודעת שיהיה לנו קשה.קשה מאוד.כל הזמן הזה חיכנו לרגע שנוכל להיות ביחד, שנוכל סוף סוף להתחיל ממקום שווה, אבל אין מה לעשות.משום מה הפער פשוט גדל כל פעם מחדש..
זה דיי קשה, לדעת שאני לא יהיה עם מישהו יותר עד לרגע שאני אתחתן.אבל במקום מסויים, עד כמה שאני מכחישה את זה, ועד כמה שאתה מכוער, וממש נכה רגשית לפעמים - אני -במקום מסויים- שמחה שזה איתך.הגיוני שמהמקום שזה התחיל, הוא גם יסתיים.
בקרוב אני לא אוכל לחבק אותך, לגעת בך, או ללחוץ לך יד.
בקרוב שנינו נעבור אתגרים חדשים וקשים.
והאתגר הכי קשה שלי השנה, יהיה לשחרר אותך סוף סוף, אחרי שש שנים.
אני לא מבטיחה שאני אעשה את זה.ואם אני אעשה את זה, אני לא יודעת אם אני אעשה את זה טוב.תיהיה בטוח שתיהיה שם מניפולציה או שתיים, והרבה שקרים ותכסיסים באמצע.זאת אני.
אבל אני רוצה להאמין שזה יקרה יום אחד.שיום אחד תוכל באמת להיות עם עצמך, ואולי עם מישהי אחרת, ואני ארגיש שלמה עם עצמי.
כי בתכלס, בגלל זה אני חוזרת בתשובה.כדי להיות שלמה עם עצמי.
אני רוצה להודות לך.
אמרת שאתה רוצה שאני אהיה האמא לילדים שלך.אתה בכלל לא יודע כמה זה חשוב לי.ואני מעריכה את זה, ומוקירה את זה המון.
אבל בנתיים, אני אסתפק בלהיות הדודה- דוסה המגניבה של הילדים שלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנופקין~
