עכשיו אני "חושפת" את כל האמת על ה"פרישה" שלי מארגון X.
וזה,פוסט שאני נשבעת שאנסה שיהיה האובייקיטיבי ביותר שאני אכתוב , ואני מתחילה את הסיפור הכי הכי מההתחלה.[בגלל זה זה ארוך, ממש ארוך, אבל כל מילה כאן חשובה.אז תקראו בהפסקות או מה שזה לא יהיה,אבל אם אתם בוחרים לקרוא, תקראו עד הסוף.]
כפי שאתם יודעים, בארגון X יש מבנה, שבו יש סניף, הנהגה של הסניף ובראשה יו"ר ולידו יש רכז בוגר [אחרי צבא ]. מעל ההנהגות הסניפיות, יש הנהגה ארצית, שאחראית לכל ההנהגות של הארגון, דבר המאפשר "מנהיגות נוער".
שנה שעברה אני הייתי היושבת ראש של הסניף שלי.נבחרתי אחרי שכל השנים שבהן הייתי בארגון, הייתי בהנהגה ושנה לפני הפסדתי בריצה ליו"ר בקול אחד.
אחרי חודש אחד של פעילות, כ-ל ההנהגה שלי פרשה, ונשארתי יו"ר בודד על סניף מתפרק.לי ולרכזת האחראית על הסניף שלי, היו יחסים רעים שתמיד היו רעים ותמיד יהיו.כל חודש אני ניסיתי "לפתוח דף חדש" אבל ללא הועיל.בסופו של דבר , שלושת רבעי הסניף שלי פרש,מי שנשאר היה אדיש,לא אכפתי ולא מתפקד.
זאת הייתה אחת השנים היותר שוחקות בחיי.אי פעם שמעתם על חניכים שמתחננים בפניהם לבוא לטיול בחינם של הכול כולל+פיינטבול והתנדבות ?
בכל מקרה, כשאתם התחפשתם ויצאתם לקניון בפורים,הרכזת ואחראי על תנועות הנוער בעיר צעקו עליי שאני לא טובה מספיק ולא עושה את העבודה שלי כמו שצריך.לבסוף, פרשתי מתפקידי כיו"ר הסניף אחרי תקרית שבמהלכה בכיתי יומיים שלמים.הדרך מכאן הייתה לי ברורה, שלסניף הזה אני לעולם לא אשוב, לא אחרי שירקו עליי בפרצוף,מרסו אותי, גרמו לי לחשוב שלא משנה מה-אני לא עושה מספיק בשביל התנועה, שאני מדריכה ויו"רית נוראית, למרות שאני עשיתי הכל.בזמנו, הייתה מישהי שהייתה היו"רית הארצית, והיא עודדה אותי לקחת חלק בהנהגה הארצית, היא הייתה בטוחה שזה המסלול בשבילי, וגם אני הייתי בטוחה בכך.אבל, אני הבהרתי עוד ביום הראשון שדיברנו על כך, שלסניף הזה אני לא חוזרת.
הלכתי ליום הדרכה להנהגה ארצית, שגם שם הודעתי והכרזתי שאני לסניף הזה לא חוזרת כל עוד הרכזת ההיא עוד שם.והיו"רית הארצית אמרה שזה בסדר, שגם מספיק אנשים שכיום בהנהלה לא הסתדרו עם הסניפים שלהם, ושלא תיהיה לי בעיה להיות חלק ממהנהגה.
כל זה התרחש בקיץ של שנה שעברה, בחופש הגדול.
לאחר מכן, נסעתי למחנה קיץ מטעם התנועה של חודש באמריקה ויום אחרי השיבה שלי לארץ, נאלצתי לנסוע לקורס קיץ של התנועה בנגב.
[חוויה שהייתה טראומתית ומזעזעת מבחינתי].עד אז , כולם ידעו שאני לא בסניף, ושאני מתכוונת לרוץ להנהג"א.
בסוף הקיץ, התחלתי את מסלולי בארגון נוער נוסף הנקרא LEAD.ארגון מקסים, וממולץ.
הייתי בטוחה שאני אעזוב את LEAD כבר בהתחלה,ושארגון X תמיד יהיה בעדיפות ראשונה , לא משנה מה.אבל אז הייתי בכנס פתיחה.
#הערה לא אובייקטיבית!!!:
ותנו לי לספר לכם משהו.LEAD הבין את התפיסה הפשוטה והבסיסית וההגיונית ביותר לעבודה עם בני נוער.התפיסה שאם כל תנועות הנוער יועילו בטובן להבין, כמות החניכים שתבוא ותשאר תגדל לפחות בחצי.
ומה שLEAD הבינו, שזה כדי שהבן נוער יתחייב ב100% ויתן את ה100% שלו - אתה צריך קודם כל לתת לו את ה200% שלך.
לא החניכים יתנו למדריכים.לא המדריכים יתנו למדריכים.שהמנהלים יתנו את ה100%! שישקיעו בבני הנוער שלהם! ושיתנו להם את ההרגשה שכל אחד מהם חשוב.
אני מבינה שבתנועה גדולה, זה לא אפשרי.אבל ארגון X זה ארגון שיש בו 100 חניכים ב-ל-ח-ץ.כולם מכירים את כולם, ואומנם הם עדיין לא מעניקים לבן נוער שום ערך חשיבות.במקום שבLEAD משלמים לך כדי שתתרום, ארגון X מתנהג כמו מס' הכנסה.#
הבחירות להנהגה ארצית נערכו בחופשת סוכות, ולצערי הדבר נפל על כנס של LEAD.איכשהו עשיתי קומבינה, והצלחתי להיות בשני הסמינרים, אך לצערי גם קיבלתי נקע בקרסול.
אז הגעתי לנגב, פצועה ומוטשת אחרי יומיים לא קלים, בכדי לרוץ להנהג"א.[הנהגה ארצית, מעכשיו אני מתחילה להשתמש בקיצורים].
אז לפני הבחירות, ערכו לנו ראיון אישי עם המנהל של הארגון שהיה בזמנו ואני הודעתי לו כבר אז על מצבי ושאני לסניף ל-א חוזרת.
הוא התעלם, ואמר שאני צריכה לנסות שוב.
נבחרתי להנהג"א, אני ועוד 2 י"בניקים, ובראש ההנהג"א מישהי שאני מעריצה שהייתה היו"ר שלנו.
כולנו עבדנו מאוד מאוד קשה השנה בארגון כל הדברים שהיינו צריכים לעשות.הרבה פעמים אנחנו גם המצאנו אירועים משל עצמנו, ולדעתי כהנהג"א התעלנו על יכולתינו.
ואנחנו כולנו קרענו את התחת.
#הערה לא אובייקטיבית!!!:
אני קרעתי את התחת השנה, כמו כל חברי ההנהג"א ולפעמים אפילו יותר.הם השנה היו בי"ב,לרובם היה לפחות יום אחד חופשי בשבוע, או לפחות לא היו צריכים לשלב עם לחץ של כיתה י"א, 2 ארגוני נוער, העובדה שאני גרה במושב מרוחק שדורש מינימום שעתיים של נסיעות ביום.כולם, גרים בערים מרכזיות, ולא היו צריכים להתמודד עם הקקי שאני עברתי.#
בסופו של דבר, להרבה מהאירועים עצמם, לא הגעתי אבל כן בניתי.לדוגמא סיור ט"ו בשבט שבניתי פעולות, אבל לסיור עצמו לא יצאתי.
ולסניף גם לא הגעתי.
לאחר מכן, לכמה מהישיבות הנהג"א לא הגעתי, כל פעם עקב סיבה שונה - בריאות, בית ספר או הכנות ספונטניות לפולין.
סיבות מוצדקות לחלוטין [אפילו ההנהלה אמרה , לכן הדבר אובייקטיבי] אבל מצטבר שהרבה פיספסתי.
לכן, הגיע השלב שבו המנהלת החדשה של הארגון יזמה שיחה עימי ועם הרכזת של הסניף, בכדי ללבן עניינים ולתת לי אזהרה שהמצב כמו שהוא לא יכול להמשך.
אני לא יכולה לא להיות בסניף, לא לבוא לישיבות ולא לבוא לאירועים- לא משנה כמה הדברים מוצדקים.
השיחה הייתה מאוד אמונציונאלית.אני התמודדתי עם המון שלדים ששכבו לי בארון , כמו הרגשות שלי בנוגע לחברי ההנהגה שאכזבו, שנה שעברה שהייתה כישלון של כל חלומותיי, והמצב עצמו עם הרכזת.
בשלב מסויים שאלו אותי - ומה יקרה אם הפרויקט שלך בLEAD יכשל?
אז אני השבתי "אני אחתוך ורידים."האנשים האלה מכירים אותי יותר מ3 שנים, ויודעים שאני ילדה שמגזימה ומפריזה ומשתמשת בביטויים שהם לא לחלוטין לגיטימים.לאחר המשפט,עשיתי הבהרה משמעותית שאני לא אובדנית, שזה נאמר בצחוק ובכדי להמחיש כמה הפרויקט חשוב לי.
בכל מקרה , יש דבר הנקרא "חובת הדיווח". אז הרכזת ה"חמודה" שלי פעלה על פי חובת הדיווח והתקשרה לאמא שלי וליועצת בית הספר. למרות שאני הבהרתי שאני איני ילדה אובדנית , אחרי שיחה שלמה בנוגע לשאיפות שלי בחיים, ואחריי שהן מכירות אותי שלוש שנים.
הרכזת גם התקשרה לצהל.וצהל, כמעט לא גייסו אותי ורצו לשלוח אותי לפסיכיאטר קליני. אם היועצת בית ספר לא הייתה צורחת על הרכזת שהיא מטורללת ומה היא מחרטטת עליה ועל צהל, אני לא הייתי כשירה לגיוס.
עכשיו אני באמת מנסה לגרום לכם להבין, שהדבר לא נעשה מתוך דאגה כנה לשלומי וחרדה לבריאותי הנפשית.
היא ידעה טוב מאוד שאני לא נערה אובדנית , אבל בכל זאת היא התקשרה לצהל.
#הערה לא אובייקטיבית :
אם היא באמת דאגה לי , ובאמת חשבה שיש סכנה ממשית לחיי, מה הקשר של צהל? אני מבינה להתקשר לאמא שלי וליועצת בית הספר.אבל אני בת 16 למען השם, יש לי עוד שנתיים לגיוס ואפילו לא קיבלתי צו ראשון.אז מה לעזעזל הקשר של צהל לכל העיניין?!!?!
לאחר התקרית הזאת, אני הודעתי שאני לעולם לא אהיה בקשר עם הרכזת הזאת.היא אדם שעושה לי רע, שמבחינתי פועלת באופן גלוי וברור לרעתי ולמרות שמבחינתי פתחתי איתה עוד דף חדש,היא סגרה את הבסטה עם זה שהיא התקשרה לצהל.
באותו הזמן, הגיע כבר פסח.ואני טסתי לפולין.
טיול פסח התחיל באותו יום שחזרתי לארץ, לכן אם הייתי רוצה להשתתף הייתי מגיעה בלילה הראשון [מייד אחרי החזרה לארץ מפאקינג טרבלינקה] מתוך שלושת הימים.
מנגד, הסמינר של LEAD נערך יום לאחר החזרה שלי מפולין, ואמא שלי הציבה לי אוליטמטום, ואמרה שאין לי בית לחזור אליו אם אני הולכת לטיול של ארגון X.
כשהודעתי את זה ליו"רית שלי, היא אמרה שהיא תעביר את זה הלאה, והיא הייתה כבר בטיול.
לכן אני הלכתי לסמינר של LEAD במקום הטיול של ארגון X, עם ידיעה שהיו"רית שלי מטפלת בעניין.
זמן קצר לאחר מכן , הגיע יום הזיכרון לחללי צהל.לי יש מסורת שכל שנה אני מופיעה בטקס בעיר של הסניף שלי יחד עם נציגות סניפית של ארגון X.אני מופיעה בטקס כבר יותר מ3 שנים.כחלק מתפקידי בהנהג"א , אני גם אחראית על הקשר עם תנועת האחות הבינלאומית של ארגון X שכחלק ממסלולו יצאתי למחנה קיץ שהזכרתי מקודם.כל שנה מהתנועה הבינלאומית יש טיול של "מצעד החיים" שכולל שבוע בפולין ושבוע בישראל של חבר'ה מאמריקה , שבמהלכו ארגון X מעביר להם טקס ביום הזיכרון לחללי צהל.לאחר 3 חודשים שניסיתי לברר מה קורה עם הטקס, מתי האנשים באים, איפה זה יתבצע, הודיעו לי יומיים לפני יום הזיכרון שהטקס מתרחש ביום שבו אני התחייבתי להופיע במתנס בעיר של הסניף שלי.כחלק מתפקידי, וגם העובדה שחברים שלי היו שם, החלטתי לוותר על ההשתתפות בטקס ולהגיע לטקס עם הנציגים של מצעד החיים.
אני ביקשתי מחניכה נוספת שמופיעה בטקס להודיע למנהלים שאני לא מגיעה.החניכה לא הודיעה , וכתוצאה מכך נוצר הרושם ש"דפקתי ברז".[מיותר לציין שאני נפגשתי עם אחראי המתנ"ס, התנצלתי וכעת הכל לובן והוסדר]
הגיע יום הרצל, שאותו אנו חוגגים כל שנה.מנהלת הארגון לקחה אותי לשיחה ואמרה שאני אוכל להשאר בתפקידי רק לאחר שאני אקיים שלושה תנאים :
1. אפרוש לחלוטין מLEAD
2.אתייצב בסניף בצורה קבועה
3. אשמור על קשר עבודה רציף עם רכזת הסניף שלי.
אני סירבתי.אני לעולם, לא אמכור את עצמי בכדי לענות על התנאים האלה.הם מחפירים ובכלל לא מעודדים שום גישה חינוכית כלשהיא.
הדבר הזה הוא ביזיון, במיוחד שזה מגיע מההנהלה.
השיחה התפתחה מהר מאוד לצרחות שנזרקו ביני לבין מנהלת האגון, והיא אמרה שיש לי עד סוף השבוע להודיע לי אם אני נשארת או לא.
וכעת, אני מגיעה לנק' הכי חשובה של הפוסט הזה.
אני לא פרשתי מהארגון.פרישה זה דבר מכובד, שנעשה מרצון, בתנאים של האדם עצמו.
פרישה היא לא דבר שנעשה לאחר שנה שלמה של זלזול, חוסר כבוד, התנהגות רשלנית ולא מקצועית ובהצבת תנאים.
ולא רק שהכריחו אותי כביכול "לפרוש", הם מיהרו להוציא הודעה לכל הרכזים של כל הארץ עם המילים המדוייקות שהם רצו להגיד בכדי ליצור את הרושם שאני בחרתי בLEAD על פני ארגון X.זה לא היה המקרה.אני אוהבת את הארגון, את החניכים, את החזון והתפיסה החינוכית.
כל מי שמכיר אותי במסגרת הארגון יודע שאני הקרבתי לא מעט במהלך החמש שנים שאני פעלתי בו.ואני פעלתי.תמיד הייתי בתפקיד מפתח, כחלק מהנהגה או כל דבר משמעותי אחר.אני מדריכה כבר חמש שנים ברציפות, וותק שכמעט אין לאף אחד, כי אני התחלתי להדריך אחרי 3 פעולות שלי בארגון.
אני מדריכה יותר זמן ממי שכיום היא היו"רית שלי.
הגעתי להיום.היום בישרו לחניכים השונים אם הם התקבלו או לא להדריך במפעלי הקיץ.
עימי לא נעשה החסד הזה,ואני צריכה להתחנן כמו כלב לשמוע מהם תשובה.
אני חושבת שהפוסט הזה סיקר כמעט הכל, מלבד התחושות והרגעים הממש לא נעימים, שאין מצב שאני אזכור אותם כדבר אובייקטיבי.
אנשים כועסים עלי בלי לדעת את האמת.
האמת היא, שמי שמנהל כיום את הארגון פועל בצורה שגויה.
האמת היא, שלאחר חמש שנים כל מה שהם זוכרים זה כמה אירועים שלא הגעתי אליהם.
אני אשמח לדבר עם אנשים ולהרחיב יותר.
אני גם אשמח אם תכעסו על מה שקרה כאן.
כי מי יודע - יום אחד זה כבר יהיו אתם.
ואתם תמודדו מול רכזים ומנהלים שלא שמים עליכם יותר מידי.
אבל אני כאן בשבילכם.אני תמיד אהיה ותמיד הייתי.יש לי המון ידע וניסיון בכדי לעזור לכם להתמודד עם כל חבר סניף בעייתי או אמא היסטרית.
והso called פרישה הזאת, לא מה שיעצור אותי מלהיות שם איתכם ברגעים קשים.
אני אוהבת אותכם, אני אוהבת את הארגון, אני אוהבת את הערכים.
זה רק הפוליטיקה , שאני ממש לא סובלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנופקין~
