אני כמעט מקווה שאף אחד לעולם לא ימצא את זה, אבל אני אתגאה בתוצאה ואשים אותה איפשהו בצד עם המועדפים או סיפורי החיים

מחצית כיתה י״ב עדיין מעבר לפינה ואלוהים באיחור אופנתי העביר את המסר, ישיר ככל האפשר ואלוהי מידי להיות אמיתי

״אתה כן מעשן״ ״אפילו לא ניסיתי״ ״מעשן פסיבי״ - אחד השותפים שלי אמר, לא הערכתי במיוחד את הטימטום אבל אני מניח

מוסיקה לאווירה

אף אחד לא יענה על השאלה שאפשר לשאול לנצח

למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה

למה

למה

למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה

למה למה למה למה למה למה

 למה  למה למה ל - מ - ה

אני כמובן אותו אחד שעבר שינויים רבים, בהתחלה לפנימייה ואז לטבעונות

המטרה בחיים ברורה כשמש, מחשבים, ספורט, אינטיליגנציה ובריאות

אפשר אפילו להגיד ששמרתי על התמימות שלי ואיכשהו יש לי גם את ההבנה של מה זה לא תמים

אבל

למה

תיאוריית שבע הדקות

שמעתי משהו דומה פעם, אבל היום זכיתי להסבר מלא יחסית להלן

״אומרים שאחרי שמתים המוח עובד לעוד שבע דקות״

״ואז רואים את כל החיים עוברים מול העיניים מההתחלה״

״אבל זה לא קורה ב-Fast Forward, אלה זה מרגיש אותו דבר״

״זה יוצא שבלופ אינסופי של לחיות את החיים שלנו שוב ושוב ונכנסים עמוק יותר כל פעם״

וזה בנוסף הסבר מסוים להרגשת Deja vu ועוד כל מיני

קצת מפוצץ את המוח

אני לא במיטבי היום, אבל הפעם זה לא הרגיש תלוי בי

מה קרה

מה השתנה בסדר, איזה פיוז נשרף איפה

שפתאום הכל בסדר

שיש

משהו

איך עכשיו, כשאני סוף סוף גיליתי מה זה עמוס, שיש יותר מהרבה מה לעשות ולעבוד ולהנות

כשיש אפילו קצת תקווה ואור בקצה המנהרה, פיצפון אבל אמיתי

זה לא בליעה לתוך החושך, זה לא מלכודת, זה כמו היזכרות של איך דימיינתי את האור פעם

לא נתתי לו אז את אותו קרדיט, הוא בכלל היה שונה ואני כבר איבדתי את עצמי מאז

או אותו

אולי כל אחד נותן הרגשה שהוא האור אבל הוא לא

ואולי אני סתם מבלבל במוח עכשיו

איך אתה אומר לבנאדם שכל הסיפור שלו זה הוא

קשה לתת את הקרדיט הזה, אולי הרגשת תלות

ב-3 השנים האחרונות, כל הסיפור שלי זה סביר להניח המחשב הזה

אבל מה נחשב באמת? לא שכחתי את השנתיים שלפני

את כיתה ז׳ כן שכחתי ומה שקרה ביסודי נשאר ביסודי איפה שזה שייך, אני לא ארגיש רע אם ישרף בחלקו אבל גם היו זמנים עם חברים הכי טובים

הזמנים האלה נשארו בשם המשפחה שלי

לאחרונה אמרו לי שהמייל שלי מוזר פעמיים - לא חידשו לי, אני לא אוהב את השם הארוך מידי אבל אני פשוט לא רוצה לפתוח את השישי.

יש לי יותר מידי שאלות חסרות ערך, אולי אספר מה קרה וזהו

היום התחיל בתמימות כמו כל יום אחר, אפילו עם אושר מסוים עם הסרט שסיימתי לארוך מאתמול (בקרוב אצלכם)

אנגלית - שום דבר, ביזבוז חיים וקצת אייפוד

שלוש שעות, קצת אוכל והרבה עריכה, עוד 2 סירטונים הסתיימו בהצלחה! קצרים כמובן

הארוך בדרך(:

חינוך, ״עושה טובות גם כן״, מחנכת ועיתון מטופש, ״לאזן את הא׳ בהתנהגות״

שעה של המשך עריכה

ספורט, 65 במבחן 4 פעמים 10

שוב תפסתי אוכל, הספורט הזה אמור להחשב לאימון בסופו (כל כך לא, אפילו שהציון לא משהו כי לא שתיתי כל היום)

שתייה בלחץ והלכתי לשתוף הכל עם שיעור מחשבים

הולך, חושב ומרגיש שמשהו בדרך אלי, כאילו זה לא אני הולך, אלה הזמן זז ואין דבר שאני יכול לעצור אותו

ולא טעיתי, נכנסתי לראות שאין מורה אבל יש לקסי

לקסי זוכה לשינוי שם היום, הפעם בצדק

נלך עם משהו הגיוני?

נניח אני אחשוב על משהו אחר כך

בינתיים ובקיצור לכל הפוסט הזה

היא ואני חזרנו לדבר, לא׳דע איך

תשמעו שזה שונה

אחרי 4 שנים מפתיחת הבלוג שבחלקו המכובד עסק בה, וזה שלפני 5 שנים היינו ידידים טובים ו-6 שנים אני יודע על קיומה

משהו הגיע ברגע האחרון

תיארתי לה את הזמן שהכרנו כ״תקופה נפלאה בחיי״

אבל היא לא עיוורת, ״שרפתי מלא קשרים באותו זמן״

אין ספק

וקצת פיענוח לגבי מה השתגעתי כל השנים הולך משהו בסגנון הזה

אסור לצאת מנקודת הנחה שהמציאות היא אותה מציאות

להלן המשפט ״כל אחד מה שבראש שלו״

״לכל אחד בראש עולם משלו, עולם ומלואו״

רוב האנשים בדיבור ובשפה שלהם יודעים להמיר ולהתאים את המילים לאדם של מקשיב

חלק מכובד מהם כמו כן אולי אפילו קיבל את זה שהוא בקופסה ומתייחס לקופסה בהתאם, וכמובן יודע בראש שלו שהוא לא בקופסה ונהנה שם בזמנו

אבל בלי סינון מוצלח למילים האלה הטהום עמוקה וניסיונות לפרש יהיו מטעים מאי פעם

אני קצת יוצא מהמציאות אבל תשארו איתי

לכל אחד יש זמן שהוא לא במציאות (אם אתם ממש מציאותיים, בכל זאת יש לכם חלומות)

ואני חייב לגיטימציה לזה שהמציאות שלי מעווטת כמובן עם נקודת המבט

חה

המחנכת שלנו נוטה לשפוך את הראש שלה בפנייה ואיך אפשר בלי מסגרת בית הספר? ״Deal With It״

אבל מה שקורה שם זה לא מעניין

מה שקורה אצל מאי (להלן השם החדש של לקסי מהיום, לקסי = מאי, סבבה? ברור? כן כן, עברנו מא׳ ללקסי עכשיו למאי, מקווה שזה המעבר האחרון והסופי) זה מעניין מידי

כממלא תפקיד המקשיב, הקשבתי לכל מילה על אף הדיבור המהיר במיוחד

והייתי צריך לא מעט זמן אחרי סיום לעכל ולנתח את הנאמר בתוכן לבד (שפת גוף נשמור לסוף)

היה נפלא לדבר עם מאי, באמת משהו אחר

כל כך טוב שלא היה צריך לתרגם שפת גוף

אבל לא אתמכר מהר מידי, העישון הפאסיבי גם לא היה משהו.

בכל מקרה המוח שלי התפוצץ בסופו, גם מהתוכן ״הכבד״ (במרכאות כי מוכרח להיות תיאור יותר מתאים לזה)

וגם מעצם ה״דיברתי עם ידידה של מלפני שנים רבות״ (4-5 שנים ככה? מסוף ח׳ עד אמצע י״ב)

אפילו זכרתי לבקש ממנה מספר טלפון רק שלא ביקשתי בסוף

מה זה משנה, את השאר עשיתי נכון ושבוע הפסקה זה גם בסדר, אולי אפילו למזל שלי יהיה מזל ויצא לבקש ממנה לפני השיעור הבא

אני לא יודע אם המורה העביר לה את הבשורה עוד לגבי העבודה שלה במחשבים

אבל זה נראה שהיא עובדת וזה, פשוט לא כל כך נוכחת בשיעורים

נראה יעני היא אמרה שהיא עובדת על זה ונשמע שיש לה יותר ממה שיש לי מבחינת ״תוצר״

היום זכיתי להיות בטוח במשהו שאני כבר יודע, ילד נוסף שהכרתי שהרגשתי עליו, שאיכשהו במחשבים גם, התגלה כמעשן

דווקא שמח שלא יצאתי איתם בפעם הראשונה שהם הלכו, מה זה שווה עם יש שם עוד מישהו והוא גם עסוק בלהסריח ולסרטן את עצמו וכמובן שלל מחלות נוספות שאנחנו אפילו לא מגרדים את הקצה בלתאר את נזקי העישון במה שיש עד עכשיו נגד זה?

אז כה, השיחת נפש הנפשית לא נפשית היום השפיעה עלי נפשית ב-2 רמות

הרמה הנפשית שרצתי סביבה בשנים האחרונות + הכלליות, שלל דברים ש״לא חשבתי עליהם״, ״לא ידעתי״, ״חדש לי״ וכו׳

יש הרבה על מה לדבר

נתחיל עכשיו עם השאלה האחרונה שהיא שאלה אותי שלא יצא לי לענות מהתחלה עד הסוף כמו שצריך

הרגשתי שאני צריך לחשוב טוב טוב על התשובה לזה, אבל יותר חשוב מזה זה להתנסח היטב

והתשובה ארוכה מידי כדי לאפשר מקום לתגובות

השאלה כמובן איך אפשר בלי, בכותרת

הסיפור שלי

קודם כל - על איזו שנה מדובר, אני מחלק את החיים שלי מסודר יחסית

עד כיתה א׳ רציתי לגדול ואמרו לי שזה רעיון רע, כמו כן הייתי בסביבת בנות בלבד, השכונה

ובגן היה לפעמים נחמד ולפעמים מזוויעה, שמח שזה נגמרת, גם סבלתי מבריונות בגן והייתי מחובר נפשית לכובע ירוק של מיקי מאוס

זה נחשב בכלל?

ביסודי

סבלתי מבריונות חדשה

בכיתה א׳ וב׳ היה לי חבר הטוב וכו׳, בג׳ ננטשתי באכזריות (שיהיה)

ומצאתי אנשים חדשים ונידחים להתקרב אליהם אבל לא הכי טובים בהכרח

סבלתי עוד קצת מאנשים מעצבנים אחרים

בד׳ עד ו׳ כבר היה סגור באיזה קבוצה ולאיזו בועה בכיתה אני משתייך, הרגשתי שנוא וכל העסק היה מזעזע

אבל בכל זאת היו זמנים טובים עם חברים טובים, כאלה שאני זוכר

לא מחשיב את זה, כולל 2 הצעות חברות מיותרות לחלוטין

בכיתה ז׳ הצעה אחת מהאלו ביסודי ״באה לרדוף אותי״

+ 2 הצעות חדשות שהלכו מצוין נכון לאותו זמן אבל עכשיו זה שטויות במיץ

הייתי חלק מהפופולריים בכיתה, אבל לא בנאדם טוב, רק תמים

עשיתי שטויות ואולי לא מספיק, אבל הייתה לי ביצה שמאלית לפחות

בכיתה ח׳ + ט׳ היה השיא

הייתי *חרמן* מידי בשביל הציבור, איכשהו היו נשיקות פה ושם ואפילו חברה לשבוע בכיתה ט׳ שהלכה ״לבגוד״

וכמובן לגבי בוגדים, הם לא יודו שהם בוגדים אבל מי יחליט עכשיו מה זה מה...

בכיתה ח׳ הברזתי 5 שעות עם בחורה For Nothing היה נחמד

בכיתה ח׳ הכרתי את מאי דרך הפייסבוק והיינו ידידים קרובים, הייתה תקופה נפלאה בחיי

בכיתה ח׳ קיבלתי 3 במת׳ והוחרם לי האייפון, סבלתי עם סמסונג ורוד תקופה מסויימת כשהסמסונג הישן הפך לקיא

בכיתה ח׳ כבר נהייתי מומחה פריצות אייפונים ++ ידעתי לתקן את הבעיה של ״תקוע על המסך של אפל״

בכיתה ט׳ כל המצב החמיר נואשות, נואשות אשכרה נואשות

רוצים לקרוא על כיתה ט׳ הכל בצד שם -> יש איזה 4 פוסטים עם עד ל״סוף התקווה״

בכיתה י׳-יב׳ התקרבתי רבות לבלה וניקה, כמו קיבלתי את המחשב הנייד שלי ועברתי איתו הרבה.

כמובן לא הופרדתי מאייפודים ומכשירי אפל נוספים

וזכיתי להתמחות בהתקנת מערכות הפעלה ושואות גרעיניות מסוגן

באמצע יא׳ עברתי לפנימייה ובסוף יב׳ נהייתי טבעוני מסיבות בריאותיות ומטרה לחיות כמה שיותר זמן

קרו המון דברים וגם לא קרה הרבה

בנות היה חסר בערך

אבל יב׳ עדיין לא נגמר, לכל היותר אני ״בעיצומו״

זה הזמן לשבת על התחת וללמוד דברים שאיכפת לי (מת׳ מחשבים אנגלית, בעיקר מחשבים)

במת׳ יש מטרה מינימלית

אנגלית זה קלללללללל

אבל זה עדיין לא מרגיש כמו הסיפור שלי

הסיפור שלי הוא שמאז שראיתי את מאי בפעם הראשונה בכיתה ז׳ אני מרגיש שיש משהו שיקרה (בלתי נמנע)

אולי אני צריך לקבל את זה כמשהו בלתי נמנע, במקום לנסות לזרז או לעקב את זה

אני לא יודע מה ניסיתי עם זה עד עכשיו, אבל זה שם

זה תמיד שם

זה מרגיש טוב, אבל משום מה אני פחדתי אולי?

או שרציתי לזרז את זה בצדק

כמו שהתאוריה של 7 הדקות אומרת הסיבה ל-Deja vu והכל, אם כבר קשור אליה

זה כאילו אני יודע מה יקרה כל הזמן הזה וזה מספיק כבד שאני כאילו זכרתי שזה כבר קרה בחיים הקודמים

אבל זה רק התיאוריה

מה שהרגשת הציפייה הזאת לא תיהיה, היא גדולה

בתור סיפור חיים זה קצת קצר וחסר ערך, זה עדיין לא זה

מה הסיפור שלי

נולדתי באלף תשע מאות לאיכפת חחחחחחח

מופתע ולא מבין זה המעט שאפשר להגיד לגבי היום

Bamboozeled

אני אפילו לא יודע איפה להתחיל

יש משהו בחיים שלי שעשיתי שהיה לו משמעות?

מה זה נקרא לעשות משהו שיש לו משמעות?

למה כולם עד גיל 17 עשו משהו עם משמעות

הסירטונים שלי הם התחלה טובה וזה השנה לבד

עזרתי למספר רב של אנשים עם הטכנולוגיה שלהם

טבעונות זה גם עם משמעות, הדרך שלי לא לקחת חלק פעיל בזוועות העולם

אבל מה הסיפור שלי?

אני רוצה לחשוב על תשובה מספיק איכותית לזה, קצרה ולעניין

טכנולוגיה ובחורות

(גירסת שתי מילים)

אני לא נוטה לקרוא לעצמי בהכרח גאון מחשבים, אבל בשביל אנטי-טכנולוגיים טיפוסיים שמחזיקים אייפון 24/7 הם יגידו

ובחורות סתם נוטות לשגע לי את השכל כי אני מזוכיסט

אבל מה יש לי באמת

מה אין לי

אני אוהב את החיים שלי כמו שהם ומבחינתי זה רק משתפר

עולה במשקל לאט ובזהירות ובבריאות

יש לי הרבה מידע לחשוב עליו הלילה ודווקא השאלה החשובה או שולית הזאת מעסיקה אותי

היא אמרה לא להשקיע הרבה מראש על השאלה, ״לזרוק״ כזה

בזריקה הסיפור שלי זה כל מה שקרה איתה בשנים קודמות, אבל איך אני אמור לתאר את זה?

אני זוכר מישהי אחרת פעם התעסקה בלספר לי סיפור בסגנון הזה שהיה עלי

לזהות את זה היה משהו, אני לא בטוח אם הרגשתי כמו טיפש או כמו גאון, או איך היא הרגישה  וכמה בטוחה הייתה שלא ידעתי במה מדובר

אבל זרמתי עם זה

גם בלה נוטה לספר סיפורים על ״אנשים אקראיים״ שאני יודע מי אלו אבל בפרוטוקול אין שמות

אני צריך להרגע קצת

אני מקווה שאתעורר כבר עם סיפור...

יש לי סיפורים שכתבתי פעם - אני זוכר אותו ואת הרעיון הכללי

אבל לא בטוח שתשובה כזאת היא הוגנת כל כך חחחחחח ״הנה סיפור אמיתי שכתבתי״

מקווה שלא יריצו לי פה חיפוש בגוגל

רק ההתחלה

אה וכמובן התחילה שנה אזרחית, זה משני מידי העסק הזה

לא היה כלום, אפילו היה מת׳ באותו יום...

אז הנה ובבקשה, אמצע י״ב, יש תוכנית לצבא הכל מסודר ולפני התעודות אפילו חזרתי לדבר עם מאי. (ידוע כא׳ וכלקסי בפוסטים הקודמים)