לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי:  מקס לזרב רודריגז

בן: 29

Google: 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2012

השמש זורחת מהמסך


אנחנו מנסים להיות עיוורים ולהעלים עין מהעובדה שאנחנו תקועים על המחשב הרבה יותר ממה שהבריאות שלנו צריכה להיות בנויה ממנה

ואם אני טועה, אז ההפך! אנחנו כל הזמן לחוצים לגבי זה ועדיין לא עושים שום דבר, כי אם יש משהו שנכון זה שזה עדיין ככה

 

ואם אתם לא כאלה, אז כנראה אני לבד, אבל פעם אחרונה שאני זוכר משהו מאנשים (כי לא יצאתי מהבית אף פעם)

זה שהם תקועים על הפייסבוק הרבה זמן עם הכנסה קבוע של מידע לא שימושי על אנשים שאינם חשובים בעינהם ואיכשהו בקושי סביבם

מספיק לדעת עליהם הכל

 

הסיפור הנחמד שהולך לכיוון "פייסבוק זה יותר מידי" ששמעתי זה

"אז נכנסתי למעלית עם מישהי שאני לא מכיר בכלל וזיהיתי אותה והבנתי שהיא אחות של אחד מהאנשים איתי בעבודה ואז נזכרתי משאר הדברים בפייסבוק והבנתי שאני יודע עליה הכל פתאום"

פייסבוק זה ללא כל ספק אתר של סטוקרים, והבעיה שלי איתו זה שהוא מתאים לי חזק מידי ובערך הופך את כולם להיות כמוני

אולי, כולם כמוני מהתחלה והם פשוט נהנים מהאהבה שלהם לדעת הרבה מידע לא נחוץ כל הזמן בראש ולראות מה הם יכולים לעשות עם זה

יש עוד: "אם היה לך פייסבוק הייתה יודע", יש לכם בעיה לדבר במציאות? אנשים שרואים אתכם כל יום למען השם

 

הזמן עבר מהר מידי, אני מחויב להודות שעשיתי את כל הכלום שבעולם ומחר אני אתחיל ללמוד חזרה לבצפר עם מתמטיקה בלבד למבחן

האמת שזה יהיה במקום לבכות, אני לא מרגיש עצוב, אולי מעט מאוד מיואש

אני יודע שאני רוצה לבכות כי "חיים קלים טובים פשוטים" בלי הרבה זבל זה עדיין מהדברים שאני מוצא במקום

"עבודה קשה בשביל מתנה גדולה - הכל שווה את זה", הדבר היחידי עם הפוטנציאל לשכנע כאן הוא המתנה, ומשום מה אני לא משוכנע כבר די הרבה זמן

אני לא היחידי בעולם עם הגישה של "4 יחידות לא קרה כלום", גם האנשים ש"מובטח" להם סוג של ה-5 (אני לא יודע בדיוק אבל בכיוון) יש להם

או יותר, החברים הקרובים שאני מדבר איתם יותר

אומנם יש אחוז גדול של "5 או מוות", לחלקם, אולי באמת מוות (: "למה כולם לא כמוני?!?!"

 

כשמסתכלים על עובדות ומציאות, לאף אחד אין זכות להגיד לי שה-4 זה ממש ממש רע

אבל מכאן זה כבר דעות של ילדים קטנים, להגיד שהמשפט שלי למעלה הוא לא נכון זה לבקש מכות

ואני במצב רוח להכניס מכות למישהו בכל מקרה, אבל לכתוב בכעס וזיוני רגשות בבלוג שלי כנראה לא צריך בכל זאת

 

אז מחר בצפר וזהו ): מחברת, עט ומחשבון

עבודת קיץ? לא קיבלתי, אני לא האחרון שלא קיבל יש עוד, אבל יש כאלה שכן קיבלו וזה כן קיים

ואני מרגיש ממה לא בנוח לשלוח סמס למורה למתמטיקה ולשאול אותו אם היה, אני לא חושב שמסובך להבין למה.

איך אני מצפה שהכל יסתדר אני לא יודע, עזרה מאנשים כשאהיה שם, למרות שעד עכשיו אני יודע רק על אחד שגם הולך וזה לא משהו מרשים במיוחד

אני אראה, הכל יסתדר בסוף!!

אני חושב שאפנה לאבא שלי לגבי האצבע הזאת ברגל, נמאס לי בחייאת זה נראה לי ככה איזה חודשיים טובים מספיק אתמול התחלתי לפחד לשמור על האצבע שלי.

 

אני לא מאמין שאני עדיין כאן, שאני עדיין יכול לעצור את עצמי מלהכשל

אין לי ברירה אלה לסיים עם זה, לסיים בצפר רק עוד שנתיים והשנה הקשה ביותר רק בדרך

הסטלה שנה אחרי, לא תיהיה קלה בטירוף

הסיבה ש-4 יחידות האמת מושך אותי קצת יותר מחמש באופן עיקרי היא כזאת - לסיים מתמטיקה ביא'

מצד שני, אם זה לא ככה! זה נשמע לי כמו ביזבוז ממש ממש ממש משמעותי.

אני מעדיף "לעשות חמש" שזה 4 יא' והאחרונה ביב' ככה שיהיה אפשר לומר "אין לי כוח" ביב' ולסיים עיניין

מצד שני, אני כנראה אסיים את מה שהתחלתי אם אני כבר שם וכל החמש יגמרו

 

חשבתי קצת על הצבא, הכניסה לשם והכל

אני הולך להתייחס עליהם כבני אדם ולצפות מהם לא להיות מטופשים באופן מתסכל, נקווה שאהיה בסדר בעצמי

אנשים לא הולכים להפסיק לחרבן במכנסיים בגלל שטויות וזה קצת מאכזב

למרבה הצער, כל אחד שקצת יותר מבוגר ממני בקלות יבוא ויגיד לי שאני מחרבן במכנסיים והזמן שלי הוא לא כזה קשה

למרות שכנראה, קל להם לומר - אם אני הייתי רואה אותם בזמן הזה והייתי מעליהם אני לא חושב שהייתי אומר להם שהחיים שלהם קלים באופן משמעותי כמו שלי אמרו הרבה מאוד פעמים במהלך שנה שעברה

 

 

נכתב על ידי מקס לזרב רודריגז , 14/8/2012 21:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , צבא , 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למקס לזרב רודריגז אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מקס לזרב רודריגז ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)