במילה אחת ואוו.
בשתי מילים וווא וווווו.
זה פשוט לא נתפס.
יש לי חלום מגיל קטן לשרת ביחידה מובחרת.
למה?
ככה.
(יש סיבות רציניות מאוד אבל בשביל לפרט עליהם אני אצטרך לכתוב לפחות עוד 2 בלוגים ארוכים..)
משום מה למרות שהתעסקתי בספורט במשך כל חיי וזהו חלום חיי הצבא החליט שמסיבה שטותית דווקא אני לא מתאים לשרת ברוב היחידות הקרביות בגלל פרופיל.
דווקא לי??
שהצבא יתעסק בכל אלה שמנסים להוריד פרופיל בכוח.
אני יהיה חזק אל תדאגו לי.
אחרי מלחמה אדירה שכללה לא פחות מ30 ומשהו מכתבים שונים שהרבה מאוד אנשים חתומים אליהם ואין ספור טלפונים הצבא הודיע לי שחד משמעית אין לי סיכוי להעלות פרופיל ושזאת מלחמה חסרת תועלת.
נכון שהמילה לוותר לא קיימת במילון, אך יש מילה חשובה יותר שנקראת חוכמה.
לפעמים הכוח צריך לסגת ורק אז הוא יוכל לנצח במלחמה.
לפעמים הגלים בים כל כך חזקים שלכל אדם בעולם אין סיכוי מולם. וצריך פשוט לשבת על החול ולהיבט עליהם.
לפעמים הכוח האמיתי הוא בלא לפעול.
צריך לפעול בשכל.
אז היו לי שתי אפשרויות, להמשיך להילחם מלחמה חסרת סיכויים ובשלב כלשהו להיכשל ולהתאכזב או להתמודד עם המצב הקיים ולראות מה אני מוציא מפה.
התשובה הייתה ברורה.
בכל מקרה התחלתי לחקור לשאול אנשים לקרוא באינטרט ולדבר עם חברים.
מצאתי את המקום שלי.
גם יחידה מיוחדת שמתאימה לי בול.
בכל מקרה ברגע שסימנתי את היחידה עשיתי כל דבר אפשרי על מנת להגיע לשם.
יום אחד קיבלתי בדואר מכתב שאני נמצאתי מתאים להגיע למבחנים הראשונים.
הגעתי ועברתי אותם.
עברתי אח''כ עוד מבחן קטן.
ואז קיבלתי בדואר זימון למבחן הגדול.
גיבוש שנמשך טיפה פחות משבוע ימים.
תמיד כולם שואלים אותי
"תגיד מתי אתה מתגייס למטכ''ל?"
"אתה הולך לשייטת??"
"אתה הכי מורעל בכל השכבה!" (ויש שכבה)
עם כל התמיכה הזאת היה ברור לי שאסור לי לאכזב.
כשאני הולך לשם אני לא מייצג שם רק את עצמי.
אני מייצג את המשפחה שלי.
את החברים שלי.
את העיר שלי.
את הבצפר שלי.
אין סיכוי שאני חוזר אליהם עם תשובות שליליות, לא אני.
ברגעים קשים חשבתי על אנשים שאני אוהב.
חשבתי על המדריך שלי.
אני אוהב את המדריך שלי.
ותופס ממנו בן אדם איכותי.
הוא לא היה נותן לי לוותר.
אומנם הגיבוש היה קשה.
פיזית, מנטאלית, שכלית.
אך הכוח הכי גדול הוא הכוח שמניע אותי.
את הנפש שלי אי אפשר לנצח.
בסופו של דבר הצלחתי לסיים וגם לעבור את הגיבוש.
לא היה מאושר ממני.
יומיים לאחר מכן טלפון שמודיע לי שמסיבות רפואיות לא רוצים לתת לי לשרת ביחידה למרות שכבר עברתי את המבחנים.
הייתי בשוק.
איך?
והאם זה איזה סימן מלמעלה?
לא עיכלתי בכלל מה קרה
ואיך כל העניינים התגלגלו...
אתמול בערב אני מקבל טלפון מחסוי
האנשים מהיחידה היו בצד השני של הטלפון.
הם רוצים אותי בפנים.
יחידה שאפילו את השם שלה אסור לי להגיד.
אני רק יכול להגיד לכם שיום אחד תשמעו עליי בתור ל' .
זה החלום שלי.
והכל הסתדר פשוט מעולה.
קשה לי להגיד עם באמת יש משהו מלמעלה אבל חלום חיי התגשם.
מה מושר ההשכל מכל החפירה הרצינית הזאת ?
תמצאו את החלום שלכם
תלכו אחרי החלום
תלחמו בשביל החלום
ותשיגו את החלום
בהצלחה !
(נ.ב. אתם יודעים מה הכי מצחיק? אני הולך לדחות את תחילת השירות בשנה וחצי, אני הולך לעשות שנת שירות 
)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mr.Tiger