כולם אומרים ללכת בעקבות החלום, לעשות מה שעושה לנו טוב. זה נשמע לי חלול. למה אמור להיות לי חלום? למה אמורה להיות לי שאיפה? אני לא מרגישה ריקנות כרגע, אני מרגישה מין אי נוחות עם משמעות הקיום. חוסר התכלתיות הזה כובש אותי כל בוקר מחדש. אני לא מבינה מה אני עושה על הכדור, לא מבינה מה כולנו עושים כאן. מנהלים מלחמות ורוצחים אנשים שימותו יום אחד גם ככה, עובדים כמו עבדים לכסף שלא באמת נחוץ.
כסף זה בכלל דבר שהזוי לי. לחשוב שהיינו יכולים לעשות כל דבר שבעולם ללא קיום הכסף. היינו יכולים לחיות בפנטהאוס בניו יורק עם נוף מטריף ללא סוגיית הכסף, היינו יכולים לטייל בעולם , היינו יכולים ללבוש להנאתנו בגדי מעצבים ולנהוג במכוניות ספורט משוגעות, אם רק היינו מונעים במין שיתוף פעולה מהול בטוב לב שכמובן זאת בדיה מאוד גדולה, הטבע האנושי זר לי. במבט ביקורתי הוא לא הגיוני אפילו.
אני חווה משבר קיומי ממש מורכב.