זה כיף להיות גבר כריזמתי ואבהי כי כולם נופלים לרגליך.
גברים רוצים להיות אתה, נשים רוצות להיות איתך.
אני רואה את זה מהצד ומקנאה. כי אישה, כמה מצחיקה שלא תהיה נדיר ששובל בנות יפלו לרגליה ויחבקו אותה באהדה.
גברים ירצו לשכב איתה וברגע שתסרב יקחו צעד אחורה. אבל לא כך אצל גברים.
לנשים לא אכפת כל כך שהן בפרינדזון. הן נהנות ממנו.
ואני רואה אותו מתהלך לו במסדרונות וכל בחורה שהוא רואה מחבקת אותו, צמאה לחיבוק חם ואוהב. אני מקנאה.
אבל לא מקנאה כי אני רוצה אותו. אני מקנאה כי אני רוצה את החום והאהבה שהוא מקבל מכל הבנות סביבו.
לקחתי קלוקס כי אסור לי סמים.
לקחתי קלונקס כדי שזה יעשה לי נעים.
אבל זה לא עזר כי אני לא חרדה,
אני סתם ממש ממש בודדה.
שתיתי המון, הורדתי עם שוט קלונקס.
זה מחק לי את הזיכרון, אולי עברתי אונס?
בסך הכל רציתי ראש קצת טוב,
את הפסיכיאטר צריך לעזוב.
פזמון
קלונקס הו קלוקנס
אתה אולי נחמד
אבל אתה לא כמו הג׳וינט
שישי אצלי ביד.
קלונקס או קלונקס
אבל את האם די צריך תכף ומיד.
אלף טיפולים לא יעזרו לי
כמו שאכטה אחת קטנטנה
הרפואה זו סתם הונאה.
פזמון....
אני קצת מתגעגעת לאישפוז. לצבוע מנדלות כל היום ולהיות בעולם שלי באין מפריע.
מתגעגעת לבידוד ולטבע הפסטורלי לצד המטופלות המופרעות. לדיסונס בין השקט לשיגעון.
עכשיו בלימודים כל הזמן משתמשים במונח ״בית משוגעים״ בלי לחשוב שמישהו בקהל אשכרה היה באחד.
אני מנסה להתכחש בכל הכוח ולהגיד שזה לא מעליב אותי, אבל זה כן.
כל פעם שהם משתמשים בביטוי הזה נהיית לי צביטה בלב.
אין ספק שזו הייתה החוויה הכי טובה שעברתי אי פעם. שהרגשתי דברים אמיתיים ולא את ״החיים״ היומיומיים המדשדשים והמשעממים שהרגילו אותנו לחשוב שהם החיים.
אני חייבת פרא, אני שייכת לטבע. לטבע האדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Calvin